ד. טָפַח
*, פ"ע, — טָפַח רוחו של פלוני עליו, נתגאה ונתיהר: עשו לי בימה גדולה והושיבו אותי עליה וטפח1 רוחי עלי (ירוש' יבמ' יב יג.).
1 כמו בערב' טפח' طفخ במשמ' נמלא, נהיה נפוח כמו קדרה רותחת ונשפכו המים החוצה. ואומרים בערב' טפח' עקלה, ארתפע. — טפח שכלו, נתרומם. וכן בסגנון ארמי בפע': טיפח רוחי' עלי' (שם יו יה ד).