1, — א)  תה"פ, בַּיּוֹם, bei Tage; pendant le jour; by day: ויי' הלך לפניהם יוֹמָם בעמוד ענן לנחתם הדרך ולילה בעמוד אש להאיר להם ללכת יוֹמָם ולילה לא ימיש עמוד הענן יוֹמָם ועמוד האש לילה לפני העם (שמות יג כא-כב).  כי ענן יי' על המשכן יוֹמָם ואש תהיה לילה בו (שם מ לח).  ופתח אהל מועד תשבו יוֹמָם ולילה שבעת ימים (ויקר' ח לה).  וענן יי' עליהם יוֹמָם בנסעם מן המחנה (במד' י לד).  ופחדת לילה וְיוֹמָם ולא תאמין בחייך (דבר' כח סו).  והגית בו (בספר התורה) יוֹמָם ולילה (יהוש' א ח).  ויהי כאשר ירא את בית אביו ואת אנשי העיר מעשות יוֹמָם ויעש לילה (שופט' ו כז).  חומה היו עלינו גם לילה גם יוֹמָם כל ימי היותנו עמם (ש"א כה יו).  ולא נתנה עוף השמים לנוח עליהם יוֹמָם ואת חית השדה לילה (ש"ב כא י).  וברא יי' על כל מכון הר ציון ועל מקראה ענן יוֹמָם ועשן ונגה אש להבה לילה וכו' וסכה תהיה לצל יוֹמָם מחרב ולמחסה ולמסתור מזרם וממטר (ישע' ד ה-ו).  על מצפה אדני אנכי עמד תמיד יוֹמָם ועל משמרתי אנכי נצב כל הלילות (שם כא ח).  לילה וְיוֹמָם לא תכבה לעולם יעלה עשנה (שם לד י).  ופתחו שעריך תמיד יוֹמָם ולילה לא יסגרו (שם ס יא).  מי יתן ראשי מים ועיני מקור דמעה ואבכה יוֹמָם ולילה את חללי בת עמי (ירמ' ח כג).  כה אמר יי' נתן שמש לאור יוֹמָם חקת ירח וכוכבים לאור לילה (שם לא לד).  תרדנה עיני דמעה לילה וְיוֹמָם ואל תדמינה (שם יד יז).  הורידי במקור הסרוק נדפס *הורירי* כנחל דמעה יוֹמָם ולילה אל תתני פוגת לך (איכ' ב יח).  עשה לך כלי גולה וגלה יוֹמָם לעיניהם (יחזק' יב ג).  יוֹמָם יפגשו חשך וכלילה ימששו בצהרים (איוב ה יד).  בתורת יי' חפצו ובתורתו יהגה יוֹמָם ולילה (תהל' א ב).  אלהי אקרא יוֹמָם ולא תענה ולילה ולא דמיה לי (שם כב ג).  כי יוֹמָם ולילה תכבד עלי ידך (שם לב ד).  יוֹמָם יצוה יי' חסדו ובלילה שירה עמי (תהל' מב ט).  לא תירא מפחד לילה מחץ יעוף יוֹמָם (שם צא ה).  יוֹמָם השמש לא יככה וירח בלילה (שם קכא ו).  אשר אנכי מתפלל לפניך היום יוֹמָם ולילה על בני ישראל עבדיך (נחמ' א ו). —  ב)  בהרחבה, כמו יום: אם תפרו את בריתי היום ואת בריתי הלילה ולבלתי היות יוֹמָם ולילה בעתם גם בריתי תפר את דוד (ירמ' לג כ-כא). —  ועם ב השמוש בְּיוֹמָם: את עמוד הענן לא סר מעליהם בְּיוֹמָם להנחתם בהדרך ואת עמוד האש בלילה להאיר להם (נחמ' ט יט). —  ובמשמ' זו השתמשו בשם זה בסהמ"א בפרט במשמ' זמן של יום אחד בלי הלילה:  והסגולה הזאת היא שגורמת שלא יהיה שום יומם מימות השנה בשום מקום מהאקלימים שוה במדתו ללילה הסמוך לו (יסו"ע לר"י ישראלי ב יב).  וזמן כל יומם ויומם מתחילתו ועד סופו הוא בעצמו זמן הלילה מתחילתו ועד סופו (שם יז).  בכל יומם ויומם מימות החמה היה עבר פניו הצפוני לבד מאיר ומזהיר מאור החמה ששופע עליו כמו שבכל יומם ויומם מימות הגשמים (שם).  יום תקופת ניסן ויום תקופת תשרי שבהם לבדם הוא היומם מהם שוה במדתו ללילה הסמוך לו בכל מקומות הישוב (שם י).  לפיכך הוא היומם של תקופת ניסן ותשרי האמתים שוות בכל מקום ומקום ללילה הסמוך לו (שם יב).  וליל שבת כולו של קצה מזרח הוא היומם של יום ששי בשבת בקצה מערב (שם יז).  והמשל לזה הוא שהיומם שבו תחול החמה במזל שור שוה ליום שבו תחול החמה במזל אריה (שם יב).  איך יתכן שיהיה לוי השוכן בטבור הארץ עומד עתה בחצות יום שבת ויכפור בו יהודה שכנו ויאמר לא כי אלא ביומם של יום אתמול אנו עומדים (שם יז).  ויודע איזה רגע ואיזה שעה הוא מהיומם באלכסנדי' ושומר אותה וממתין עד סוף השנה כשיחול הרגע ההוא (שם).  עד שתבא וישקע מרכזה על נקודת מערב הגליל ההוא וזה הוא סוף היומם ההוא ותחלת הלילה הסמוך לו וכו' עד שתגיע בסוף הלילה לקו המזרח שנית וכו' ואז הוא סוף הלילה ותחלת היומם הסמוך לו (מ' אלדבי, ש"א ב ג).  ואם יהיה אותו חלק הנשאר עם ראש מזל סרטן משני צדדיו על האופק רוחב שעור מזל אחד יהיה להם זמן חדש אחד כולו יומם ואם יהיה החלק ההוא שעור שני מזלות יהיה להם מדת יומם שני חדשים (נחמד ונעים קמד). מניסן ועד תשרי יהיה להם תדיר יומם מפני שכל משך הנזכר השמש לא תשקע למטה מאופקם וכו' באופן שלעולם יהיה ליושביה אור יומם זמן חצי שנה וחשכת לילה כמו כן חצי שנה (שם קמו).  שכל זמן היות השמש ממעל לאופק שהוא זמן היומם הוא לנו יותר חם מזמן היותה מתחת לאופק (שם קנט).