1,  ש"ז, סמי' יְוֵן, — טיט עבה, Schlamm; vase; clay:  ויעלני מבור שאון מטיט הַיָּוֵן ויקם על סלע רגלי (תהל' מ ג).  הושיעני אלהים כי באו מים עד נפש טבעתי בִּיוֵן מצולה ואין מעמד באתי במעמקי מים ושבלת שטפתני (שם סט ג).  —  ובתו"מ:  ובצק שתחת הצפורן והמלמולין וטיט היון וטיט היוצרים וכו' איזהו טיט היון זה טיט הבורות (מקוא' ט ב).  טבעת שנתונה בלבינה של טיט טופח והטבילה טהורה ואם היה טיט היון וחיברו כאלו לא טבלה (תוספתא שם ו יב).  — ובהשאלה, ואמר הפיטן:  והעורים הטבעו ביון מעשיהם, ולא ראו מות אל נוכח פניהם (מחז' אויניון, יוה"כ, עד מתי).  — ואמר המליץ:  שובה אנוש אל אל בטרם מותך כי טבעה רגלך בטיט היון, תצלח בעת תסיר לך מתוכך מוטה שלח אצבע ודבר און (ר"י חריזי, תחכמ' ט).  כובד שיחו כשל כחו ביון זוקן ובביצתו, איה מעניו איה רעיוניו איה שכלו ומליצתו (רמב"ע, או"נ ב פ).  גם יום חייך אם עמל לך ירב, אל נא ישקע לבך ביון הרפש, כי חיש יחלף היום ובא הערב (יל"ג, הערב).