פ"י, עָשָׂנִי, עָשְׂךָ, עָשָׂהוּ, עָשָׂנוּ, עָשָׂם, עָשְׂתָה, עָשָׂתָה, עָשָׂת, עָשָׂתְנִי, עָשִׂיתָ־תָה, עֲשִׂיתָנִי, עַשִׂיתָה, עֲשִׂיתֶם, עָשִׂית־תְי (כתיב), עָשִׂיתִי, עֲשִׂיתַנִי, עַשִׂיתִיו, עַשִׂיתִיהוּ, עַשִׂיתִם, עָשׂוּ, עָשׂוּנִי, עָשׂוּהוּ, עַשִׂיתֶם, עַשִׂיתֶן, עָשִׂינוּ, עֹשֶׂה, עוֹשֶׂה, עֹשֵׂה, עֹשֵׂנִי, עֹשׂוֹ, עֹשֵׂהוּ, עֹשָׂה, עֹשֵׂנוּ, עֹשִׂים, עֹשֵׂי, עוֹשֵׂי, עֹשָׂי, עֹשַׂיִךְ, עֹשָׂיו, עֹשֶׂיהָ, עׂשֵׂיהֶם, עֹשָׂה, עֹשׂת, עֹשׂוֹת, עָשׂוּי, עָשׂוּ, עֲשׂוּיִם, עֲשׂוּיָה, עֲשֻׂיָה, עֲשֻׂווֹת (כתיב), ע‎ֲשֻׂיוֹת (קרי), עָשֹה, עָשׂוֹ, עֲשׂה, עֲשׂוֹ, עֲשׂוֹת, עֲשׂת, עֲשׂוֹתִי, עֲשׂתִי, עֲשׂוֹתְךָ, עֲשׂוֹתֵךְ, עֲשׂהוּ, עֲשׂתוֹ, עֲשׂוֹתוֹ, עֲשׂתָהּ, עֲשׂוֹתָהּ, עֲשׂתָם,  עֲשׂוֹתָם, עֲשַׂה, עֲשִׂי, עֲשׂוּ, אֶעֱשֶׂה, אַעַשׂ, אֶעֶשְׂךָ, אֶעֱשֶׂנָּה, תַּעֲשֶׂה, תַעֲשֵׂה, תַּעַשׂ, תַּעֲשֶׂנוּ, תַּעֲשֶׂהָ, תַּעֲשִׂי, תַּעֲשִׂין, יַעֲשֶׂה, יַעֲשֵׂה, יַעַשׂ, יָעַשׂ, יַעֲשֵׂהוּ, יַעֲשֶׂה,ָ יַעֲשֶׂנָּה, יַעֲשֵׂם, תַּעֲשֶׂה, תַּעַשׂ, נַעֲשֶׂה, נַעֲשַׂה, נַעַשׂ, נַעֲשֶׂנָּה, תַּעֲשׂוּ, תַּעֲשׂוּן, יַעֲשׂוּ, יַעֲשׂוּן, יַעֲשׂוּנִי, יַעֲשׂוּהָ, תַּעֲשֶׂינָה, — א) עָשָׂה דבר, עבד באיזה חֹמר ופעל שיהיה הדבר, יָצַר, machen; faire, fabriquer; to make: ויתפרו עלה תאנה וַיַּעֲשׂוּ להם חגרת (בראש' ג ז). ויאמר יי' אמחה את האדם וכו' מאדם עד בהמה עד רמש ועד עוף השמים כי נחמתי כי עֲשִׂיתֶם (שם ו ז). וילך (אברם) למסעיו וכו' אל מקום המזבח אשר עָשָׂה שם בראשנה (שם יג ד). וְעָשׂוּ ארון עצי שטים (שמות כה י). וְעָשִׂיתָ אתו שמן משחת קדש (שם ל כה). וַיַּעַשׂ (בצלאל) את כל כלי המזבח את הסירת ואת היעים וכו' (שם לח ג). והאיש מיכה לו בית אלהים וַיַּעַשׂ אפוד ותרפים (שפט' יז ה). ויאמר (שמואל) זה יהיה משפט המלך וכו' את בניכם יקח וכו' וְלַעֲשׂוֹת כלי מלחמתו וכלי רכבו (ש"א ח יא-יב). ונתנו את הכסף המתכן על יד עֹשֵׂי המלאכה (מ"ב יב יב). ושבתי את שבות עמי ישראל ובנו ערים נשמות וישבו וכו' וְעָשׂוּ גנות ואכלו את פריהם (עמו' ט יד). — והנושא אלהים, ברא, יצר: וַיַּעַשׂ אלהים את הרקיע (בראש' א ז). וישבת (אלהים) ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עָשָׂה (שם ב ב). והנחש היה ערום מכל חית השדה אשר עָשָׂה יי' אלהים (שם ג א). כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עָשִׂיתִי (ישע' נז יו). וישבע המלך צדקיהו וכו' חי יי' את אשר עָשָׂה לנו את הנפש הזאת אם אמיתך (ירמ' לח יו). דעו כי יי' הוא אלהים הוא עָשָׂנוּ ולא אנחנו (תהל' ק ג). הלא בבטן עֹשֵׂנִי עָשָׂהוּ ויכוננו ברחם אחד (איוב לא יה).  — ובסהמ"א: אתה אלהי עשיתני ולא עשיתיני (דונש, תשו' על רסע"ג, 102). —  ובינ': ביום ההוא ישעה האדם על עֹשֵׂהוּ ועיניו אל קדוש ישראל תראינה (ישע' יז ז). כי לא עם בינות הוא על כן לא ירחמנו עֹשֵׂהוּ ויצרו לא יחננו (שם כז יא). עשק דל חרף עֹשֵׂהוּ ומכבדו חנן אביון (משלי יד לא). האנוש מאלוה יצדק אם מֵעֹשֵׂהוּ יטהר גבר (איוב ד יז). — ואמר בן סירא: תחלת גאון אדם מועז ומעשהו יסור לבו (ב"ס גני' י יב). — ומ"ר: כי בעליך עֹשַׂיִךְ יי' צבאות שמו (ישע' נד ה). ולא אמר איה אלוה עֹשָׂי1 נתן זמירות בלילה (איוב לה י). — ובתלמו': באומרת יקדשו ידי לעושיהם דידים איתנהו בעלמא (ר' הונא בריה דרב יהושע, יבמ' צג.). — עָשָׂה דבר ל־: ויהי ביום השלישי יום הלדת את פרעה וַיַּעַשׂ משתה לכל עבדיו (בראש' מ כ). לא תַעֲשֶׂה לך פסל וכל תמונה אשר בשמים ממעל ואשר בארץ מתחת (שמות כ ד). בעת ההוא אמר יי' אלי פסל לך שני לוחת אבנים וכו' וְעָשִׂיתָ לך ארון עץ (דבר' י א). ומעיל קטן תַּעֲשֶׂה לו אמו (ש"א ב יט). וְעָשִׂתִי לך שם גדול כשם הגדלים אשר בארץ (ש"ב ז ט). והגיד לך יי' כי בית יַעֲשֶׂה לך יי' (שם יא). השליכו מעליכם את כל פשעיכם אשר פשעתם בם וַעֲשׂוּ לכם לב חדש ורוח חדשה (יחזק' יח לא). — עָשָׂה מלאכה, עי' מלאכה. — עָשָׂה מעשה, עי' מַעֲשֶׂה. — עָשָׂה מלחמה: ויהי בימי אמרפל מלך שנער אריוך מלך אלסר וכו' עָשׂוּ מלחמה את ברע מלך סדם ואת ברשע מלך עמרה וכו' (בראש' יד א-ב). ואם לא תשלים עמך וְעָשְׂתָה עמך מלחמה וצרת עליה (דבר' כ יב). ימים רבים עָשָׂה יהושע את כל המלכים האלה מלחמה (יהוש' יא יח). ויבא רחבעם ירושלם ויקהל את בית יהודה ובנימן מאה ושמונים אלף בחור עֹשֵׂה מלחמה (דהי"ב יא א). — עָשָׂה שלום: וַיַּעַשׂ להם יהושע שלום ויכרת להם ברית לחיותם (יהוש' ט יה). המשל ופחד עמו עֹשֶׂה שלום במרומיו (איוב כה ב). — ובמדר': אומה שעשת שלום ביני ובין עולמי שאלולי היא הייתי מחריב את עולמי (בשם ר' אידי, מד"ר בראש' סו). — ועם מפֹעל כפול, עָשָׂה דבר שיהיה לדבר אחר: לך נא אל הצאן וקח לי משם שני גדיי עזים טבים וְאֶעֱשֶׂה אתם מטעמים לאביך (בראש' כז ט). ואתה קח לך בשמים ראש וכו' וְעָשִׂיתָ אתו שמן משחת קדש (שמות ל כג-כה). שטו העם ולקטו (את המן) וטחנו ברחים וכו' וְעָשׂוּ אתו עגות (במד' יא ח). אמר אל אלעזר בן אהרן הכהן וירם וכו' את מחתות החטאים האלה בנפשתם וְעָשׂוּ אתם רקעי פחים (שם יז ב-ג). ותקח אמו (של מיכה) מאתים כסף ותתנהו לצורף וַיַּעֲשֵׂהוּ פסל ומסכה (שפט' יז ד). כספם וזהבם עָשׂוּ להם עצבים (הוש' ח ד). עֹשֶׂה מלאכיו רוחות משרתיו אש להט (תהל' קד ד). — עָשָׂה פלוני כָלָה: ותחס עיני עליהם משחתם ולא עָשִׂיתִי אותם כלה במדבר (יחזק' כ יז). עי' כלה. — ובתו"מ: הזורע את שדהו מין אחד אף על פי שהוא עושהו שתי גרנות נותן פאה אחת (פאה ב ה). היה קטן לא יעשנו גדול אחד לא יעשנו שנים (ב"ב ג ז). וכשאתה מתפלל אל תעשה תפלתך קבע (ר' שמעון, אבו' ב יג). הלוקח יין ליתן לתוך הקילור וקמח לעשות מלוגמא ורטייה פטור מן הדמאי וחייב בודאי (תוספת' דמאי א כה). חמשה אחין שהיו מלקטין ירק אחד מוכר לכולם ובלבד שעשאו פלטר (שם שביע' ו כב). ודברת בם עשם עיקר ואל תעשם טפילה (ספרי דבר' לד). שעושין למדותיו של הקב"ה רחמים (ר' יוסי בי ר' בון, ירוש' ברכ' ה ג). ברח (ר"א בן הורקנוס) והלך לו אצל רבן יוחנן בן זכאי והיה אוכל קוזזות אדמה עד שעשת פיו ריח רע (מד"ר בראש' מב). עמד המלך ונטלה לאשה ועשאה מטרונה ונתן לה שלשלת אחת של י' מרגליות (ר' אבין בשם ר' אחא, שם שמות מד). — ובסהמ"א: כתבן עליו בכתובתה עשאתו עליו צאן ברזל (תלמידי ר' יהודאי גאון, הלכ' פסוק', 89).  האומר עשיתי פלוני עבדי בן חורין והוא אומר לא עשאני חוששין (רמב"ם, עבדים ו ג). שאם יעשו הבתים עגולות כדמות אסטואנ"א סמוכות זו לזו ישאר מקום רב ביניהם שלא יקבלו תועלת ממנו לפיכך בנאום בתמונת הששיות ולא עשאום מעוגלים (ר"י אלבו, עקרים, הקד'). — והמפֹעל השני עם ל: לך לך מארצך וממולדתך וכו' וְאֶעֶשְׂךָ לגוי גדול (בראש' יב א-ב). ועתה הניחה לי וכו' וְאֶעֱשֶׂה אותך לגוי גדול (שמות לב י). על חציו בשר יאכל יצלה צלי וישבע וכו' ושאריתו לאל עָשָׂה לפסלו (ישע' מד יו-יז). וכסף הרביתי לה וזהב עָשׂוּ לבעל (הוש' ב י). — שמות שונים בתור מפֹעל: ויקח אברם את שרי אשתו וכו' ואת הנפש אשר עָשׂוּ בחרן וכו' (בראש' יב ה). לקח יעקב את כל אשר לאבינו ומאשר לאבינו עָשָׂה את כל הכבד הזה (שם לא א). כחי ועצם ידי עָשָׂה לי את החיל הזה (דבר' ח יז). וַיַּעַשׂ (שאול) חיל ויך את עמלק (ש"א יד מח). וַיַּעַשׂ  לו (אדניה) רכב ופרשים (מ"א א ה). ומשה ואהרן עָשׂוּ את כל המפתים האלה לפני פרעה (שמות יא י). מי כמכה באלים יי' וכו' נורא תהלת עֹשֵׂה פלא (שם יה יא). וַיַּעַשׂ לה (יפתח לבתו) את נדרו אשר נדר (שפט' יא לט). ויבא (הלוי) הר אפרים עד בית מיכה לַעֲשׂוֹת דרכו (שם יז ח). אתה עתה תַּעֲשֶׂה מלוכה על ישראל (מ"א כא ז). והיו שתתיה מדכאים כל עֹשֵׂי שכר אגמי נפש (ישע' יט י). לַעֲשׂוֹת עצה ולא מני ולנסך מסכה ולא רוחי (שם ל א). ובכל אלהי מצרים אֶעֱשֶׂה שפטים (שמות יב יב). עי' שֶׁפֶט. — אם תַּעֲשֶׂה לי הדבר הזה אשובה ארעה צאנך אשמר (בראש' ל לא). ושמרתם את כל חקתי ואת כל משפטי וַעֲשִׂיתֶם אתם (ויקר' כ כב). אם שמוע תשמע בקול יי' אלהיך לשמר לַעֲשׂוֹת את כל המצוה הזאת (דבר' יה ה). אלה הדברים עַשִׂיתִם  ולא עזבתים (ישע' מב יו). מי יודע מה טוב לאדם בחיים מספר ימי חיי הבלו וַיַּעֲשֵׂם כצל (קהל' ו יב). בני הזהר עֲשׂוֹת ספרים הרבה (שם יב יב). על אשר לא עָשְׂתָה את מאמר המלך אחשורוש (אסת' א יה). — ואמר בן סירא: כל העושה צדקה יש לו שכר (ב"ס גני' יו יד). לא תמוש עד יפקוד אל ושופט צדק יעשה משפט (שם לב כא-כב). — *ועם כְּ: אל תעש עצמך כעורכי הדיינין (יהודה בן טבאי, אבו' א ח). עשאו כמין גאם ר' עקיבא מטמא (כלים כח ז). רבש"ע עשאוני בניך ככנור שמנגנין בו ליצים (סנה' קא.). — ב) ובמשמ' הוציא מתוך עצמו פרי, תבואה, חלב וכדומ': ויאמר אלהים תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע עץ פרי עֹשֶׂה פרי למינו (בראש' א יא). וַתַּעַשׂ הארץ בשבע שני השבע לקמצים (שם מא מז). וצויתי את ברכתי לכם בשנה הששית וְעָשָׂת את התבואה לשלש השנים (ויקר' כה כא). ויספה פליטת בית יהודה הנשארה שרש למטה וְעָשָׂה פרי למעלה (מ"ב יט ל). ויקו לַעֲשׂוֹת ענבים וַיַּעַשׂ באשים (ישע' ה ב). והיה מרב עֲשׂוֹת חלב יאכל חמאה (שם ז כב). נטעתם גם שרשו ילכו גם עָשׂוּ פרי (ירמ' יב ב). ותהי לגפן וַתַּעַשׂ בדים ותשלח פארת (יחזק' יז ו). אל שדה טוב אל מים רבים היא שתולה לַעֲשׂוֹת ענף ולשאת פרי (שם ח). קמה אין לו צמח בלי יַעֲשֶׂה קמח אולי יַעֲשֶׂה זרים יבלעהו (הוש' ח ז). כי תאנה לא תפרח ואין יבול בגפנים כחש מעשה זית ושדמות לא עָשָׂה אכל (חבק' ג יז). מריח מים יפרח וְעָשָׂה קציר כמו נטע (איוב יד ט). כי כסה פניו בחלבו וַיַּעַשׂ פימה עלי כסל (שם יה כז). — ובתו"מ: ר' אליעזר אומר קרקע בית רובע חייב בפאה ר' יהושע אומר העושה סאתים (פאה ג ו). במעשיו שהוא עושה הרבה במקומו (שם ז א). כל שלשה אילנות לבית סאה אם ראויין לעשות ככר דבילה של ששים מנה באיטלקי חורשין כל בית סאה בשבילן (שביע' א ב). היה אחד עושה ככר דבלה ושנים אין עושין או שנים עושין ואחד אינו עושה (שם ד). מאימתי מותר אדם ליקח ירק במוצאי שביעית משיעשה כיוצא בו עשה הבכיר הותר האפיל (שם ו ד). המקבל שדה מחבירו והובירה שמין אותה כמה ראויה לעשות ונותן לו (ב"מ ט ג). אין פוסקין על החלב ועל הגיזין אלא עד שיעשו (תוספת' ב"מ ו ד). מאימתי התבואה מתקדשת משתשריש וענבים משיעשו כפול הלבן (ספרי דבר' רל). למלך שהיה לו כרם והיו בו מאה גפנים והיו עושות כל שנה ושנה מאה חביות של יין וכו' (ירוש' ברכ' ב ח). מעשה באחד שזרע סאה של אפונים ועשת שלש מאות סאין (שם פאה ז ד). רוב השדות הללו עושות המינין הללו (ר' יונה, שם דמאי ב א). ולמה אמרו תאינים על ידי שפירותיהן גסין והן עושות הרבה (שם שביע' א ג). במה דברים אמורים באילן שהוא עושה שתי גרנות בשנה אבל באילן שהוא עושה גורן אחד בשנה וכו' אף על פי שחנטו קודם לזמן הזה הרי הן כלעתיד לבא (ר' נחמיה, שם ה א).  בנות שוח שביעית שלהן שנייה מפני שעושות לשלש שנים (ר"ה טו:). אדם נוטע בי (בפרת) נטיעה והיא עושה לשלשים יום זורע בי ירק והוא עושה לג' ימים (בשם ר' לוי, מד"ר בראש' טז, תיאוד'). מעשה בתמרה אחת שהיתה עומדת באמתו ולא היתה עושה פירות וכו' כיון שהרכיבו אותה עשת פירות (שם מ). מה קינמון הזה כל זמן שאתה מזבלו ומעדרו הוא עושה פירות כך וכו' (ר' שמעון בן לקיש, שם מו). יושבים ומתפללים שתעשה ארץ ישראל פירותיה כדי שיטלו מעשרותיהם (שם במד' ה). כלום שמעת מימיך אומרים השקה את הזית הזה שמן שהוא עושה שמן הרבה (ר' חייא בר אבא, פסיק' דר"כ ו). — ג) במשמ' הכין מזון: ויקח (אברהם) בן בקר רך וטוב ויתן אל הנער וימהר לַעֲשׂוֹת אתו (בראש' יח ז). וַיַּעַשׂ להם משתה ומצות אפה ויאכלו (שם יט ג). וַתַּעַשׂ אמו מטעמים כאשר אהב אביו (שם כז יד). ויאפו את הבצק וכו' כי גרשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה וגם צדה לא עָשׂוּ להם (שמות יב לט). וגדעון בא וַיַּעַשׂ גדי עזים (שפט' ו יט). ויאמר מנוח אל מלאך יי' נעצרה נא אותך וְנַעֲשֶׂה לפניך גדי עזים (שם יג יה).  ויבא הלך לאיש העשיר ויחמל לקחת מצאנו ומבקרו לַעֲשׂוֹת לארח הבא לו ויקח את כבשת האיש הראש וַיַּעֲשֶׂהָ לאיש הבא אליו (ש"ב יב ד). ויאמר לו יהונדב וכו' ובא אביך לראותך ואמרת אליו תבא נא תמר אחתי ותברני לחם וְעָשְׂתָה לעיני את הבריה (שם יג ה). והנני מקששת שנים עצים ובאתי וַעֲשִׂיתִיהוּ (את הקמח) לי ולבני ואכלנהו (מ"א יז יב).  — ובמדר': מה עשת עשתה סעודה גדולה ושיכרתו יותר מדאי ורמזה לשפחותיה ואמרה להן טלו אותו לבית אבא וכו' (פסיק' דר"כ כב). — ועם שמות אחרים: ואני אֶעֱשֶׂה את הפר האחד ונתתי על העצים ואש לא אשים (מ"א יח כג). ואתה בן אדם עֲשֵׂה לך כלי גולה וגלה יומם לעיניהם (יחזק' יב ג). ואבינה ברעה אשר עשה אלישיב לטוביה לַעֲשׂוֹת לו נשכה בחצרי בית האלהים (נחמ' יג ז). — ובפרט קרבן: ויאמר משה גם אתה תתן בידנו זבחים ועלת וְעָשִׂינוּ ליי' אלהינו (שמות י כה). וירד (אהרן) מֵעֲשׂת החטאת והעלה והשלמים (ויקר' ט כב). ויצא (אהרן) וְעָשָׂה את עלתו ואת עלת העם (שם יו כד). וַעֲשִׂיתֶם אשה ליי' עלה או זבח (במד' יה ג). ביום ההוא קדש המלך את תוך החצר אשר לפני בית יי' כי עָשָׂה שם את העלה ואת המנחה ואת חלבי השלמים (מ"א ח סד). ויעשו (הגוים שמלך אשור הושיבם בערי שומרון) להם מקצותם כהני במות ויהיו עֹשִׂים להם בבמות (מ"ב יז לב). ולכהנים הלוים לא יכרת איש מלפני מעלה עולה ומקטיר מנחה וְעֹשֶׂה זבח כל הימים (ירמ' לג יח). שבעת ימים תַּעֲשֶׂה שעיר חטאת ליום ופר בן בקר ואיל מן הצאן תמימים יַעֲשׂוּ (יחזק' מג כה). עלות מיחים אעלה לך עם קטרת אילים אֶעֱשֶׂה בקר עם עתודים (תהל' סו יה). —  ואמר הפיטן: ונפשם מתפלשת בדמים מתבוססת ומאבות לבנים מורשה מסיני לעשות להם שלמי נדבה לרצון להם לפני יי' (יהי רצון, תענ' צבור, מחז' איטל' ב, רז.). — ובמשמ' תִּקֵּן: וראית בשביה אשת יפת תאר וכו' וגלחה את ראשה וְעָשְׂתָה את צפרניה (דבר' כא יא-יב). ומפבשת בן שאול ירד לקראת המלך ולא עָשָׂה רגליו ולא עָשָׂה שפמו ואת בגדיו לא כבס (ש"ב יט כה). — ד) עָשָׂה חג: וכי יגור אתך גר וְעָשָׂה פסח ליי' המול לו כל זכר ואז יקרב לַעֲשׂתוֹ (שמות יב מח). ושמרו בני ישראל את השבת לַעֲשׂוֹת את השבת לדרתם ברית עולם (שם לא יו). וידבר משה אל בני ישראל לַעֲשׂת הפסח וַיַּעֲשׂוּ את הפסח וכו' (במד' ט ד-ה). על כן צוך יי' אלהיך לַעֲשׂוֹת את יום השבת (דבר' ה יה). חג הסכת תַּעֲשֶׂה לך שבעת ימים (שם יו יג). ויחנו בני ישראל בגלגל וַיַּעֲשׂוּ את הפסח (יהוש' ה י). וישלח (מרדכי) ספרים אל כל היהודים וכו' לקיים עליהם להיות עֹשִׂים את יום ארבעה עשר לחדש אדר ואת יום חמשה עשר בו (אסת' ט כ-כא). — ובתלמו': אותה שנה (בחנוכת הבית בימי שלמה) לא עשו ישראל את יום הכפורים (ר' יוחנן, מו"ק ט.). — ה) עָשָׂה את פלוני: ויאמר שמואל אל העם יי' אשר עָשָׂה את משה ואת אהרן וכו' (ש"א יב ו). — ובמשמ' מִנָּה: וַיַּעַשׂ (ירבעם) כהנים מקצות העם אשר לא היו מבני לוי (מ"א יב לא). וְעָשָׂה  (מנשה) אוב וידענים (מ"ב כא ו). — ובתו"מ, שמות שונים: בתי הרבה יין עושה הרבה שחוק עושה הרבה ילדות עושה הרבה שכנים הרעים עושים וכו' (סוט' א ד). חלות תודה ורקיקי נזיר מה הן בחלה וכו' עשאן לעצמו פטור (תוספת' חלה א ו). דבר שחייב על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת ועשאו בשבת בין בשוגג בין במזיד אסור לו ולאחרים (ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה, שם שבת ב (ג) ו). אין אנו יודעים מה חשבון עשה עמכם אבה (שם ב"ק י כא). כל מי שהוא פטור מדבר ועושהו נקרא הדיוט (חזקיה, ירוש' ברכ' ב ט). כל מקום שעשית קישות ופול המצרי כדלעת יוונית את עשה דלעת מצרית כדלעת יוונית (שם כלא' ג ח). שאין לך עושה שלהבת אלא פשתן בלבד (ר' שמעון בר' יצחק, שם שבת ב ג). אשה שעשת כתונת לבנה צריכה למסור לציבור (שם שקל' ד א). אפילו חרב של שלום שכבר עשת רושם בימי יאשיהו (שם תענ' ג ו). אל תעש מום בעצמך (ר' ישמעאל בר' יוסי, פסח' קיב:). אבל אם אמר לו עשה עמי מלאכה היום מציאתו לבעה"ב (ב"מ קיח.). ב' אחין אחד עני ואחד עשיר והניח להן אביהן מרחץ ובית הבד עשאן לשכר השכר לאמצע וכו' (ב"ב יג.). שהרוצה לעשות רפת בקר עושה  ד' אמות על שש (ר' ישמעאל, שם צח:). אם אמרת באם על הבנים שכן לא עשה בה מזומן כשאינה מזומן תאמר באותו ואת בנו שעשה בו מזומן כשאינו מזומן (חול' עח:). כמותך ירבו עושי רצון המקום בישראל (מד"ר במד' י). — לא עָשָׂה כלום: המוכר מעשרו' שדהו לחבירו לא עשה כלום וולדי שפחתו לחבירו לא עשה כלום וכו' (ר' אבהו בשם ר"ש בן לקיש, ירוש' דמאי ו ג). יתומים שמכרו מדור אלמנה לא עשו ולא כלום (ר' נחמן, כתוב' קג.). — ועם מלת השאלה: מה אעשה שכנגדי חלוק עלי (ר' יוחנן שם פד:). למלך שביקש לבנות פלטין והוה אותו מקום אפל מה עשה וכו' (ר' יהודה, מד"ר בראש' ג). מה עשתה מלאה את הכד קמח (ר' לוי, שם מט). —  ובסהמ"א: לעשות קיבוץ ולאגור ולספות פירשתי בתשובות אסופות (דונש, תשו' והכרע' ר"ת, 74). היאך יהיה האדם עושה כל מה שיחפוץ ויהיו מעשיו מסורים לו וכי יעשה בעולם דבר שלא ברשות קונו (רמב"ם, תשובה ה ד). — ו) ושם מפשט בתור מפֹעל: ושמרו דרך יי' לַעֲשׂוֹת צדקה ומשפט (בראש' יח יט). עֲשׂוּ משפט וצדקה והצילו גזול מיד עשוק (ירמ' כב ג). — עָשָׂה חסד, עי' חסד. — ויתעצבו האנשים ויחר להם מאד כי נבלה עָשָׂה בישראל (בראש' לד ז). ויחד יתרו על כל הטובה אשר עָשָׂה יי' לישראל (שמות יח ט). וזכרתם את כל מצות יי' וַעֲשִׂיתֶם אתם (במד' יה לט). ושמרת וְעָשׂיתָ את החקים האלה (דבר' יו יב). ואנכי לא חטאתי לך ואתה עֹשֶׂה אתי רעה להלחם בי (שפט' יא כז). עָשָׂה יי' פרץ בשבטי ישראל (שם כא יה). כי נבל נבלה ידבר ולבו יַעֲשֶׂה און לַעֲשׂוֹת חנף ולדבר אל יי תועה (ישע' לב ו). ויתן את רשעים קברו וכו' על לא חמס עָשָׂה ולא מרמה בפיו (שם נג ט). וְעָשִׂיתִי באף ובחמה נקם את הגוים אשר לא שמעו (מיכ' ה יד). עֲשֵׂה עמי אות לטובה ויראו שנאי ויבשו (תהל' פו יז). — ז) ובלא שם מפֹעל: ויאמר יהונתן אל הנער נשא כליו לכה ונעברה אל מצב הערלים האלה אולי יַעֲשֶׂה יי' לנו (ש"א יד ו). ברוך אתה בני דוד גם עָשׂה תַעֲשֶׂה וגם יכל תוכל (שם כו כה). רנו שמים כי עָשָׂה יי' (ישע' מד כג). כה אמר יי' צבאות הנני צורפם ובחנתים כי איך אֶעֱשֶׂה מפני בת עמי (ירמ' ט ו). אם עונינו ענו בנו יי' ע‎ֲשֵׂה למען שמך (שם יד ז). יבאו ויגידו צדקתו לעם נולד כי עָשָׂה (תהל' כב לב). גול על יי' דרכך ובטח עליו והוא יַעֲשֶׂה (שם לז ה). ועצם כחו ולא בכחו ונפלאות ישחית והצליח וְעָשָׂה (דני' ח כד). קום כי עליך הדבר ואנחנו עמך חזק וַעֲשֵׂה (עזר' י ד). — ולפני פעל: יַעֲשֶׂה פרעה ויפקד פקדים על הארץ (בראש' מא לד). ואתה תשמע השמים וְעָשִׂיתָ ושפטת את עבדיך (מ"א ח לב). — ובמשמ' סִבֵּב וגרם פעֻלה: ואת רוחי אתן בקרבכם וְעָשִׂיתִי את אשר בחקי תלכו (יחזק' לו כז). והאלהים עָשָׂה שיראו מלפניו (קהל' ג יד). — ח) במשמ' עָבד, היה עסוק: ועתה מתי אֶעֱשֶׂה  גם אנכי לביתי (בראש' ל ל). תכבד העבדה על האנשים וְיַעֲשׂוּ2 בה ואל ישעו בדברי שקר (שמות ה ט). ואמלא אתו רוח אלהים וכו' לַעֲשׂוֹת בזהב ובכסף ובנחשת (שם לא ד). ויהי עבדך עֹשֵׂה הנה והנה והוא איננו (מ"א כ מ). דרשה צמר ופשתים וַתַּעַשׂ בחפץ כפיה (משלי לא יג). איפה לקטת היום ואנה עָשִׂית יהי מכירך ברוך (רות ב יט). חצי נערי עֹשִׂים במלאכה וחצים מחזיקים והרמחים המגנים וכו' (נחמ' ד י). —  ובינ': מה יתרון הָעוֹשֶׂה באשר הוא עמל (קהל' ג ט). — ובתלמו': עושין בתלוש בסוריא אבל לא במחובר (שביע' ו ב). אלו מלאכות שהאשה עושה לבעלה טוחנת ואופה ומכבסת וכו' (כתוב' ה ה). כל דבר שעושה ואוכל יעשה ויאכל ודבר שאינו עושה ואוכל ימכר (ב"מ ב ז). שמין פרה וחמור וכל דבר שדרכו לעשות ולאכול למחצה (שם ה ה). אלו אוכלין מן התורה העושה במחובר לקרקע בשעת גמר מלאכה וכו' (שם ז ב). היה עושה בתאנים לא יאכל בענבים בענבים לא יאכל בתאנים (שם ד). עשה בה (בבהמה של חברו) כל ימות החמה ומבקש למוכרה בימות הגשמים יכול לעכב על ידו עד שיעשה בה כל ימות הגשמים (תוספת' שם ה ט). השוכר את הפועל לעשות עמו לגורן היום בדינר ולגורן יפה סלע אסור ליהנו הימנו (ב"ב פו:). עשה עמו בפומבי ובקש לעשות עמו בצינעא יכול לומר לו בפומבי אעשה עמך כדרך שעשית עמי (שם קמה:). — ט) ובמשמ' כללית,  עָשָׂה מעשים, התעסק ביחס לפלוני או לדבר, התנהג עם פלוני, tun, handeln; faire, agir; to do, deal: ויקרא אבימלך לאברהם ויאמר לו מה עָשִׂיתָ לנו ומה חטאתי לך (בראש' כ ט). וישבת עמו (עם לבן) ימים אחדים וכו' עד שוב אף אחיך ממך ושכח את אשר עָשִׂיתָ לו (שם כז מד-מה). ולבנתי מה אֶעֱשֶׂה לאלה היום או לבניהן אשר ילדו (שם לא מג). מה זאת עָשִׂיתָ  לנו להוציאנו ממצרים (שמות יד יא).  מה לַּעֲשׂוֹת עוד לכרמי ולא עָשִׂיתִי בו (ישע' ה ד). והמלך מה יַּעֲשֶׂה לנו (הוש' י ג). מה יַּעֲשֶׂה בשר לי (תהל' נו ה). אם חטאת מה תפעל בו ורבו פשעיך מה תַּעֲשֶׂה לו (איוב לה ו). מה לַּעֲשׂוֹת באיש אשר המלך חפץ ביקרו (אסת' ו ו). — ובמדר': מה הפרי נאכל אף העץ יהא נאכל והיא לא עשת כן וכו' (ר' יהודה בר' שלום, מד"ר בראש' ה, תיאוד'). לשואלת חמץ שנכנסה אצל אשת חבר אמרה לה מה בעליך עושה עימך א"ל כל טוב הוא עושה עימי (שם יט). אזלון ואמרין ליהויקים נבוכד נצר בעי לך אמר להו כך עושים דוחים נפש מפני נפש לא כן כתיב לא תסגיר עבד אל אדוניו (שם צד). — והשבועה, כה יַעֲשֶׂה... וכה יוסיף: כה יַעֲשֶׂה3 לך אלהים וכה יוסיף אם תכחד ממני דבר (ש"א ג יז). עי' יסף, הִפע'. — ועם תאור העשיה ע"ד שם עם כְּ־: וַיַּעַשׂ נח ככל אשר צוה אתו אלהים כן עשה (בראש' ו כב). אוציאה נא אתהן (את הבנות) אליכם וַעֲשׂוּ להן כטוב בעיניכם (שם יט ח). כחסד אשר עשיתי עמך תַּעֲשֶׂה עמדי (שם כא כג). ואם טובה עשיתם עם ירבעל ועם ביתו ואם כגמול ידיו עֲשִׂיתֶם לו וכו' (שפט' ט יו). אולי יַעֲשֶׂה יי' אותנו ככל נפלאתיו (ירמ' כא ב). וַיַּעֲשׂוּ (היהודים) בשנאיהם כרצונם (אסת' ט ה). וְעָשָׂה (האיל) כרצנו והגדיל (דני' ח ד). ואת מלכיהם ואת עממי הארץ (נתת בידם) לַעֲשׂוֹת בהם כרצונם (נחמ' ט כד). — ועם בְּ־: אם באמת ובתמים עֲשִׂיתֶם ותמליכו את אבימלך (שפט' ט יו). ויהוא עָשָׂה בעקבה (מ"ב י יט). ויהיו מכשלים לפניך בעת אפך עֲשֵׂה בהם (ירמ' יח כג). וגם אני אֶעֱשֶׂה בחמה לא תחוס עיני ולא אחמול (יחזק' ח יח). לגר עָשׂוּ בעשק בתוכך (שם כב ז). ונתתי קנאתי בך וְעָשׂוּ אותך בחמה (שם כג כה). יען עֲשׂוֹת אדום בנקם נקם לבית יהודה וכו' (שם כה יב). — י) ובינ' פָעו': פקד פקדתי אתכם ואת הֶעָשׂוּי לכם במצרים (שמות ג יו). כל הזהב הֶעָשׂוּי למלאכה בכל מלאכת הקדש (שם לח כד). עלת תמיד הָעֲשֻׂיָה בהר סיני (במד' כח ו). ותקח (אביגיל) מאתים לחם וכו' וחמש צאן עשוות4 וכו' ותשם על החמרים (ש"א כה יח). ויצו המלך וכו' להוציא מהיכל יי' את כל הכלים הָעֲשׂוּיִם לבעל ולאשרה ולכל צבא השמים (מ"ב כג ד). אח עֲשׂוּיָה לברק מעטה לטבח (יחזק' כא כ). והנה לשכות ורצפה עָשׂוּי לחצר סביב סביב (שם מ יז). מהארץ עד מעל הפתח הכרובים והתמרים עֲשׂוּיִם (שם מא כ). אחריו החזיק נחמיה בן עזבוק וכו' עד נגד קברי דויד ועד הברכה הָעֲשׂוּיָה (נחמ' ג יו). — ובתו"מ: פועל שאינו מאמין לבעל הבית נוטל גרוגרת אחת ואומר זו ותשע הבאות אחריה עשויות מעשר על תשעים שאני אוכל זו עשויה תרומת מעשר עליהן (דמאי ז ג). עשר נטיעות וכו' היו עשויות שורה ומוקפות עטרה אין חורשין להם אלא לצרכן (שביע' א ו). שיעור כלי חרס ליטהר העשוי לאוכלין (כלים ג א). הרי זו עשויה תרומה ומעשר על פירות שיש לי בתוך ביתי (תוספת' תרומ' ב ח). העקל שהוא עשוי להכביד בו את הספינה (שם כלים ב"מ א א). עם הארץ שקבל עליו והיו לו טהרות ואמר בריא לי שלא נטמאו אלא בזמן שהן עשויות על גבי אחרים אסורות (שם טהר' ט ו). רב אמר בעשויין צובר ושמואל אמר בעשויה שורה (ירוש' שביע' א ב). הרי עשוי ככדור הרי הוא פסול ללולב וחייב במעשרות (שם מעשר' א ד). שחזקתו אינו עשוי אלא לגמר בו את הכלים (ר' חייא בר אבא א"ר יוחנן, ברכ' נג.). ולמה היו הקנים עשויים כחצי קנה חלול כדי שלא יתיקרו על הלחם (מד"ר במד' ד). והלך לביתו בפחי נפש כשהוא עשוי דוגמא (תנחומ' קדוש' ח). — ובסהמ"א: שחיטה העשויה באלכסון כקולמוס או כשיני המסרק כשרה (טוי"ד כב). — *ובגד עָשׂוּי לפלוני, לפי מדתו: כיון שהלבישו (שאול לדוד) בגדיו וראה שעשויין לו מיד הכניס בו עין הרע (מד"ר ויקר' כו). — ובמשמ' רגיל לעשות, או להֵעשות: ובור ספינה קטנה והארון אף על פי שמקבלין טמאין שאינן עשויין ליטלטל אלא במה שבתוכן (ר' יהודה, כלים טו א). וכתב לו את משנה התורה הזאת על ספר כתב שהוא עשוי להשתנות (ירוש' מגיל' א יא). הכא בשומא העשויה להשתנות לאחר מיתה קמיפלגי (יבמ' קכ.). סימנין עשויין להשתנות לאחר מיתה (ר' עקיבא, ב"ב קנה.). מאי טעמא דרב חסדא קסבר תרנגולת עשויה להטיל ביצתה באשפה ואינה עשויה להטיל ביצתה במקום מדרון (רבה, שבת מב:). הואיל ושוקי ירושלים עשויין להתכבד בכל יום (ר' שמעיה בר זירא, פסח' ז.). באשפה העשויה להפנות בלילה ואינה עשויה להפנות ביום (ר' פפא, ב"ק לב:). דברים העשוין להשאיל ולהשכיר ואמר לקוחין הן בידי אינו נאמן (ר' הונא בר אבין, ב"ב נב:). שאשפה של רבים אינה עשויה להתפנות (רמב"ם, שבת יז ה). — ואדם עָשׂוּי, רגיל: שלא בשעת מלאכה אדם עשוי לזורקו (את המקל שעשאו יד לקרדום) לבין העצים (ר' זירא, שבת מח:). אדם עשוי למשמש בכיסו בכל שעה (ר' יצחק, ב"ק קיח:). שאין אדם עשוי שסותמים אורו בפניו ושותק (ר' נחמן, ב"ב ס.). אדם עשוי שלא להשביע את בניו (הוא, שם קעד:). אדם עשוי שלא להשביע את עצמו (הוא, סנה' כט:). מר סבר אדם עשוי להטיל נבלתו באשפה שבבית ומ"ס אין אדם עשוי להטיל וכו' (הוא, חול' יב.). — ובסהמ"א: אדם עשוי שאינו מגלה טענותיו אלא בבית דין (תלמידי ר' יהודאי גאון, הלכ' פסוק', 68). עשוי אדם לקרות לבן הבן בן (ר' חביבה, שם, 91). במה דברים אמורים שהמחזיק נאמן בדברים שאינם עשוי' להשאיל ולהשכיר (שו"ע חו"מ, חזקת מטלטלין קלג ה). אם היה המקום עשוי לשכר שוכרין אותו וחולקין שכרו וכו' ואין אדם עשוי לטרוח כל שלשים יום לפנות מחצר לחצר אלא משנה לשנה (שם, חלוקת שותפות קעא ח). — והדבור *מה הוא עָשׂוּי, מה מצבו, שלומו: אמר לו (ר' חייא) ר' אותה שינך מה היא עשויה5 אמר משעה שנתת ידיך עליה אתמול נתרפאה (מד"ר בראש' צו). — יא) עָשָׂה זמן, שהה, התעכב, verweilen; demeurer, s`arrêter; to tarry, spend time: היבם אינו מאכיל בתרומה עשתה ששה חדשים בפני הבעל וששה חדשים בפני היבם וכו' אינה אוכלת בתרומה (כתוב' ה ג). חמשים ושתים שנה עשת ביתר לאחר חורבן בית המקדש (ר' יוסי, ירוש' תענ' ד ח). עשת שנים עשר חדש לפני הראשון ואח"כ בא השני וכו' (ר' אבין בשם ר' הילא, שם כתוב' ה ג). אדם שהוא נוטל אשה ועושה עמה ימים הרבה אפילו העני אשתו אינו כופרת בו (מד"ר שמות לב). לשלשים יום היתה באה המכה (על המצרים) והיתה עושה שבעת ימים והולכת לה (שם דבר' ז). שתים עשרה שנה עשה בארץ ישראל מתקן בחומה ומשיב את ישראל איש לעירו ולאחוזתו (סע"ר ל). למלך בש"ו שנשבה בנו ועשה ימים הרבה אצל השבויין וכו' (פסיק' דר"כ יב, בובר). עשו עמכם יום אחד ועמי ששה (פסיק' רבת' כג). תשעים שנה עשה הקב"ה משלח ומעיד בישראל (ר' יעקב, שם לג). שאין ביהמ"ק עושה אלא ארבע מאות ועשר שנים (ר' ברכיה, שם מז). מעשה באדריאנוס המלך שהיה עובר למלחמה וכו' עשה שלש שנים במלחמה וחזר לאחר שלש שנים וכו' (תנחו' קדוש' ח). אומר להן השבולת הרי הגורן בא והכל מתפייסין ויודעין בשביל מי נזרעה השדה לא עשה זמן הרבה הרי הגורן בא (מדר' תהל' ב יג). עשה (ר' אליעזר בן הורקנוס) שמונה ימים ולא טעם כלום (פדר"א א). שלש עשרה שנה עשה דוד חולה ומוטל במטה (אגד' בראש' לח). — ועם בינ' אחרי המפֹעל של הזמן להורות על המשכת הפעֻלה בכל הזמן: שבע שנים עשת ארץ ישראל נשרפה (ירוש' כלא' ט ד). שלש עשרה שנה עשה רבי עקיבה נכנס אצל רבי ליעזר ולא היה יודע בו (שם פסח' ו ג). מעשה ברותם אחד שהציתו בו את האור ועשה דולק שמונה עשר חדש (מדה"ג שכטר, בראש' מט כג). — יב) עשה דבר על פלוני דמים, עשה עליו בסכום פלוני, שָׁם, העריך ,קבע מחירו: זרע והוציא בסאה בסאתים לא יוציאם לאמצע לתוך שדהו עד שיעשם עליו דמים (תוספת' ב"מ ו ט). חיטים יש לי שאני נותן לך צא ועשה עלי כשער של עכשיו (ב"מ סב:). הכי במקור נדפס 'הם' קאמר ליה בדמי חטיך שעשית עלי בשלשים דינר (שם). — ובינ' פָעו', ועָשׂוּי במחיר, נערך: הרי חיטיך עשויות עלי בשלשים דינרים והרי לך אצלי בהן יין (ב"מ ה א). הרי הן עשויות עליך למחצה לשליש ולרביע (תוספת' ב"מ ד טו). היו לפניו מאה צאן ואמ' לו הרי גיזיהן של אילו עשויות עליך במאה של זהב וכו' היו לפניו מאה כור ואמ' לו הרי קמה זו עשויה עליך במאה של זהב (שם ו ו). — ובסהמ"א: השם פרה מחבירו ואומר לו הרי פרתך עשויה עלי בשלשים דינרין ואני אעלה לך סלע בחדש וכו' (ר"י הברצלוני, ספ' השטרות, 91). הרי עשויות לפניך למחצה לשליש ולרביע במאה דינר של זהב (שם, 92). — יג) °ובמשמ' הצטרף ל־, כמויות קטנות מצטרפות לכמות גדולה: ומזה תוכל להבין כששלשת אלפים עושים ככר אחת כך שלש מאות אלף עושין ק' ככרים וכו' (רגמ"ה, בכורו' ה.). וז' וח' עושים שנים עשר (שבתי דונולו, ספ' המזלות, פניני שד"ל ו). שנים עשר אצבעות עושות זרת וי"ב אלף אצבעות עושות אלף זרתות נשארו לך ד' פעמים תֹחֹתֹ חשבם יחד עושים שלשת אלפים ומאתים ושלשים ושנים (JQR. XVII, 1905, 279). — יד) °וְעָשׂ, כמו עָשָׂה: לא יתכן ממנו כלם ועש בעשן כעשן (דונש, תשו' על רסע"ג, 40). ואמר בפתרון ולחומי רשף חמות האש ועש לחומו שהוא רפה כמות החזק (שם 42). — ואמר הפיטן: גם באדמת חלד עש יצורים לרוב (ר' יוסי בן יוסי, אספר גדולות, Elbog., Stud. 118). למעל לרקיע עש כברכת מים (ר"א הקליר, אקשטה כסל, תפל' גשם). פלילים עש ובא היכל מנגד עדי צפונה (רסע"ג, אלהים יה מקדם, Elbog., Stud. 125). דמותו עש גולם וריקמו מעפר דיהרו לגן עדן ויישר לו דרך (שם, 158). כשיצר לויתן וזוגתו כן עש זיז שדי והורתו  (ר' יהודה, אפאר, שבת חוה"מ סוכות). קצץ עץ משנה לתלות ולעצמו הכינו עליו להתלות ויהודי עש מלחמה בתחבלות (ר' שמעון בר יצחק, אמרו, יוצ' ז פסח). תחבולות עש רב עצה וגבורה שוכני חלד ללמד חכמה מגבורה (תחבולות, יוצ' אחר' פסח). זכור בזה על גמילות חסד גועל אח עש לזקנו חסד (זכור איש, יוצ' שבת זכור). את אומרי הבה נתחכמה עש בהם נקמה בזעם וחימה (גנזי שכטר ג, דודסון 57). כרובי צעצועים עש איתיאל ישב תחתימו ארון וכרובי יקותיאל (שם ג 61). 

— נִפע', נַעֲשָׂה, נֶעֶשְׂתָה, נֶעֱשָׂתָה, נַעֲשׂוּ, נַעֲשֶׂה, נַעֲשִׂים, נַעֲשׂוֹת, הֵעָשׂוֹת, הֵעָשׂוֹתוֹ, יֵעָשֶׂה, תֵּעָשֶׂה, תֵּיעָשֶׂה, תֵּעָשׂ, יֵעָשׂוּ, תֵּעָשֶׂינָה, — א) שעשו אותו, נַעֲשָׂה הדבר מן איזה חֹמר, נוצר: ועשית מנרת זהב טהור מקשה תֵּיעָשֶׂה המנורה (שמות כה לא).  לא נַעֲשָׂה כן לכל ממלכות (מ"א י כ). אך לא יֵעָשֶׂה בית יי' ספות כסף וכו' (מ"ב יב יד). והיה כי תרבו וכו' לא יאמרו עוד ארון ברית יי' וכו' ולא יֵעָשֶׂה עוד (ירמ' ג יו). אלה חקות המזבח ביום הֵעָשׂוֹתוֹ (יחזק' מג יח). —  וקרבן: ואם מנחת מרחשת קרבנך סלת בשמן תֵּעָשֶׂה (ויקר' ב ז). עשירת האפה סלת מנחה תמיד וכו' על מחבת בשמן תֵּעָשֶׂה וכו' (שם ו יג-יד). וכל מנחה אשר תאפה בתנור וכל נַעֲשָׂה במרחשת ועל מחבת לכהן המקריב אתה לו תהיה (שם ז ט). ושעיר עזים וכו' על עלת התמיד יֵעָשֶׂה ונסכו (במד' כח יה). — ובתו"מ: חטאת העוף היתה נעשית על קרן דרומית מערבית (זבח' ו ב). פרת חטאת ששחטה שלא לשמה וכו' פסולה וכו' ובבגדי לבן היתה נעשית (פרה ד א). בא הכתוב ולימד על הפרה שנעשית בסגן (ספרי במד' קכג). — ומזון: אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יֵעָשֶׂה לכם (שמות יב יו). ואשר היה נַעֲשֶׂה ליום אחד שור אחד צאן שש בררות וכו' (נחמ' ה יח). — והפרי שנַעֲשֶׂה ע"י העץ: מכל אשר יֵעָשֶׂה  מגפן היין וכו' לא יאכל (במד' ו ד). — וחג: לא נַעֲשָׂה כפסח הזה מימי השפטים (מ"ב כג כב). והימים האלה (של פורים) נזכרים וְנַעֲשִׂים בכל דור ודור (אסת' ט כח). — וע"י אלהים, נברא: בדבר יי' שמים נַעֲשׂוּ וברוח פיו כל צבאם (תהל' לג ו). — והחֹמר המשמש למלאכה: וחלב נבלה וחלב טרפה יֵעָשֶׂה לכל מלאכה (ויקר' ז כד). פשה הנגע בבגד וכו' או בעור לכל אשר יֵעָשֶׂה  העור למלאכה (שם יג נא). הנה בהיותו תמים (עץ הגפן) לא יֵעָשֶׂה  למלאכה אף כי אש אכלתהו ויחר וְנַעֲשָׂה עוד למלאכה (יחזק' יה ה). — ב) ונושאים שונים: מעשים אשר לא יֵעָשׂוּ עשית עמדי (בראש' כ ט). ראיתי את כל המעשים שֶׁנַּעֲשׂוּ תחת השמש והנה הכל הבל ורעות רוח (קהל' א יד). רע עלי המעשה שֶׁנַּעֲשָׂה תחת השמש (שם ב יז). ששת ימים יֵעָשֶׂה מלאכה וביום השביעי שבת שבתון (שמות לא יה). כל כלי אשר יֵעָשֶׂה מלאכה בהם במים יובא (ויקר' יא לב). עי' מלאכה. — נפש כי תחטא בשגגה מכל מצות יי' אשר לא תֵעָשֶׂינָה וכו' (שם ד ב). נפש כי תחטא ועשתה אחת מכל מצות יי' אשר לא תֵעָשֶׂינָה וכו' (שם ה יז). אמת נכון הדבר נֶעֶשְׂתָה התועבה הזאת בקרבך (דבר' יג יה). עבר בתוך העיר וכו' והתוית תו על מצחות האנשים וכו' על כל התועבות הַנַּעֲשׂוֹת בתוכה (יחזק' ט ד). בגדה יהודה ותועבה נֶעֶשְׂתָה בישראל (מלאכ' ב יא). ותאמר (בת יפתח) אל אביה יֵעָשֶׂה לי הדבר הזה (שפט' יא לז). אני יי' אדבר את אשר אדבר דבר וְיֵעָשֶׂה לא תמשך עוד (יחזק' יב כה). ואחיתפל ראה כי לא נֶעֶשְׂתָה עצתו וכו' ויצו אל ביתו ויחנק (ש"ב יז כג). מה שאלתך וינתן לך ומה בקשתך עד חצי המלכות וְתֵעָשׂ (אסת' ה ו). ויאמר המלך מה נַּעֲשָׂה יקר וגדולה למרדכי על זה ויאמרו  נערי המלך משרתיו לא נַעֲשָׂה עמו דבר (שם ו ג). הגיע דבר המלך ודתו לְהֵעָשׂוֹת (שם ט א). — ובתו"מ: מוטב לי להקרא שוטה כל ימי ולא ליעשות שעה אחת רשע לפני המקום (עקביא בן מהללאל, עדו' ה ו). אין אומרים נעשה מרחץ נוי לאפרודיטי אלא אומרים נעשה אפרודיטי נוי למרחץ (ר' גמליאל, ע"ז ג ד). נימוק או שהירקיב או שנעשה ככברה כשר (תוספת' גיט' ט יב). אין שורפין שתי פרות בבת אחת משנעשת אפר מביא אחרת ושורף על גבה ואינו חושש (שם נגע' א יג). נותנין מים על גבי שמרים וכו' מהו לכפותן ונעשית תיק מאיליה (ירוש' שבת כ א). אכסדרא לא נעשית אלא לתשמיש דבר (שם עירוב' א א). נעשה המעשה אין מצילין אותו בנפשו (שם סנה' ח ט) ראויים היו ישראל ליעשות להם נס בימי עזרא כדרך שנעשה להם בימי יהושע בן נון אלא שגרם החטא (ברכ' ד.). וכי מאחר ששוהין תשע שעות ביום בתפלה תורתן היאך משתמרת ומלאכתן האיך נעשית (שם לב:). וכל העוסק בתורה שלא לשמה נעשית לו סם המות (ר' בנאה, תענ' ז.). וש"מ כתובה נעשית מותר לחברתה (כתוב' צ:). מחילות נעשות להם לצדיקים בקרקע (אביי, שם קיא.). מפני שכעורה ונעשת נאה שחורה ונעשת לבנה קצרה ונעשת ארוכה (נדר' סו.). אמר הקב"ה עד שלא נעשית אומה שלי מועדי ה' מכאן ואילך אשר תקראו אתם (ר' יוחנן, מד"ר דבר' ב). בעולם הזה מי שהוא כלב לעשות ארי הוא יכול ומי שהוא ארי יכול להעשות כלב (שם רות ג). אמרת לי העלהו עולה לפני ונעשיתי עליו כאכזרי ולא ריחמתי עליו אלא אני בעצמי כפתתי אותו (שם איכ', פתיח'). היה מכה בפטיש ומעצמה נעשית לכך הוא אומר מקשה תיעשה המנורה יוד מלא (תנחו' בהעלותך ג). — ובתפלה: וישתחוו לפניך כל הברואים ויעשו כלם אגדה אחת לעשות רצונך בלבב שלם (ובכן תן פחדך, ר"ה). — ובסהמ"א: לא עשה כלום כי לא נעשית מחשבתו (ר"ח, שבת ד.). מקצת הארץ הקרובה מן המים משתנית ומתפוררת ונעשית מים (רמב"ם, יסודי התורה ד ה). ויהיו מעשיו מסורים לו וכי יעשה בעולם דבר שלא ברשות קונו ולא חפצו (הוא, תשובה ה ד). סוכה שנעשית כהלכתה מכל מקום כשרה אע"פ שלא נעשית לשם מצוה (הוא סוכה ה ט). אשה שהיתה אלמנה ונעשית גרושה ונעשית חללה ונעשית זונה ובא עליה כהן גדול אחר כך לוקה ארבע מלקיות על ביאה אחת (הוא, איסורי ביאה יז י). וכן חבית של שייטים וחבית הדפונה בשולי המחץ הואיל ונעשית כמו בית יד שנושאין בה המחץ ולא נעשית לקבלה אינה מקבלת טומאה (הוא, כלים יח א). כי בהסתכל האדם בשמש היטב או בכל אורה ידמה לו שיעשה הזוהר קרנים (רד"ק, סה"ש, קרן). שלא כדרך הבקיעה הנעשית על ידי הרעש שהיא נשארת כך בקוע תמיד (ר"י אלבו, עקרים כג). חמשה מעשים תמים יש בבהמה ואם הועדה לאחד מהם נעשית מועדת לאותו מעשה (שו"ע חו"מ, נזקי ממון שפט ו). — *נַעֲשָׂה דמים, נערך, נִשּׁוֹם במחיר: כל הנעשה דמים באחר כיון שזכה זה נתחייב זה בחליפיו (קידוש' א ו). פסקה להכניס לו שני סלעים נעשית מששה דינרים מה שחתן פוסק פחות חומש (תוספת' כתוב' ו ה). אין מטבע נעשה חליפין (ר' יוחנן, ב"מ מו.). — ובמשמ' נתמנה למשרה: למלך שבקש לעשות אופימטטאטא חוץ מדעתו של אפרכוס אמר לו עשה דבר פלוני א"ל כבר נעשית (ר' לוי, מד"ר שמות כח). —  ג) בלא נושא: ויאמר לבן לא יֵעָשֶׂה כן במקומנו (בראש' כט כו). נבלה עשה בישראל לשכב את בת יעקב וכן לא יֵעָשֶׂה (שם לד ז). אל תענני כי לא יֵעָשֶׂה כן בישראל (ש"ב יג יב). ותתצב אחתו מרחק לדעה מה יֵעָשֶׂה לו (שמות ב ד). כמשפט הזה יֵעָשֶׂה  לו (שם כא לא). כאשר עשה כן יֵעָשֶׂה לו (ויקר' כד יט). כאשר עשיתי כן יֵעָשֶׂה להם (יחזק' יב יא). אשר איננו יצא אחרי שאול ואחר שמואל כה יֵעָשֶׂה לבקרו (ש"א יא ז). כה יֵעָשֶׂה לאיש אשר יכנו (שם יז כז). כה יֵעָשֶׂה להם (ירמ' ה יג). ככה יֵעָשֶׂה  לאיש אשר המלך חפץ ביקרו (אסת' ו ט). — ד) *נַעֲשָׂה כְ־, נחשב כמו: למה הוא חותם בה (בברכה מעין שלש) בארץ נעשית כברכת הפועלים (ירוש' ברכ' ו א). כלתה מדתו בסוף העיר נעשית לו העיר כולה כד' אמות (ר' אידי בשם ריב"ל, עירוב' ס:). ב"ד שמכרו בלא הכרזה נעשו כמי שטעו בדבר משנה וחוזרין (ר' אמימר משמיה דר' יוסף, כתוב' ק:). שחט במקום נקב נעשה כמי ששחט עכו"ם וגמר ישראל שחט ופגע בו נקב נעשה כמי ששחט ישראל וגמר עכו"ם (ר' יוחנן, חול' יט:). 

— פֻע', עֻשָּׂה, עֻשֵּׂיתִי, — כמו נִפע': לא נכחד עצמי ממך אשר עֻשֵּׂיתִי בסתר רקמתי בתחתיות ארץ (תהל' קלט יה). — ובתלמו' בינ' מְעֻשֶּׂה, מְעֻשִּׂית, שנעשה בְאֹנֶס: גט מעושה בישראל כשר ובנכרים פסול (גיט' ט ח). חליצה המעושית בבית דין של ישר' כשירה ובבית דין של גוים פסולה (תוספת' יבמ' יב יג). — ואמר הפיטן: בגדנו והרבינו חמות וכעסים למרמס אנו מעשים כי אין בנו מעשים (ר' אליה בר שמעיה, אתה חלקי, סליח' ה עשי"ת). — ואמר המשורר: איך אבוא עדיכם ובגדי תפשיטוני בגדי אמת הם אם לבשתי וירצוני וכו' ובאין לי גם המה לראות לא עשיתי (אדם הכהן, או"א י, 196).

— פִע', *עִשָּׂה, — גרם שיעשה, הכריח לעשות: מעשה בחזקיהו המלך שעישה את הצבור לעשות פסח שיני (תוספת' פסח' ח ד). אין מעשין אלא לפסולין וכו' אין מעשין אלא אלמנה לכהן גדול (ר' שמואל, ירוש' גיט' ט י). ישראל שעיסו כמעשה גוים פסול (ר' ירמיה בשם רב, שם). מוצא שפתיך תשמור ועשית תשמור ועשית להזהיר ב"ד שיעשוך6 (ר' שמואל בריה דר' יוסה, שם ר"ה א א). ועשית אזהרה לב"ד שיעשוך (שם בבלי ו.). 

— הִפע', *הֶעֱשָׂה, הֶעֱשִׂי, — כמו פִע', גרם שיֵעשה: אף מפני שהעשי את הצבור לעשות פסח שיני (ר' שמעון, תוספת' פסח' ח ה). אף מפני שהיעשו את הציבור לעשות פסח שיני (בשם ר' שמעון, שם סנה' ב יא). גדול7 המעשה8 יותר מן העושה (ר' אלעזר, ב"ב ט.). וראה ועשה וכי משה עשה את המשכן וכו' ליתן שכר למעשה כעושה (מד"ר שמות לה). כן עשו בני ישראל מעצמן לא הוצרכו שיעשיאום משה ואהרן (ר' אליעזר בר' שמעון, שם במד' ז). [השופט] דן את הדין והשוטר מעשה את הדין (ר' אלעזר, פסיק' רבת' לג). — ובסהמ"א: מעשה צדקה טורח המעשים את חביריהם (רש"י, ב"ב ט.). והודיע לו את הדרך אשר הלך בה ואת המעשה אשר עושה ומעשה לעם (ר"י סמברי, לקוט', ברלינר 14).