פ"י, יְעָדוֹ, יְעָדָהּ, יִיעָדֶנָּה, — א) יָעַד דָבָר, קבע אותו ואמר שיהיה הדבר לפלוני, במקום פלוני, וכדומה, bestimmen; destiner; to appoint, destine: אם רעה (השפחה) בעיני אדניה אשר לא יְעָדָהּ והפדה וכו' ואם לבנו ייִעָדֶנָּה כמשפט הבנות יעשה לה (שמות כא ח-ט).  הוי חרב ליי' וכו' איך תשקטי ויי' צוה לה אל אשקלון ואל חוף הים שם יְעָדָהּ (שמות כא ח-ט).  שמעו מטה ומי יְעָדָהּ (שמות כא ח-ט).  — ב) °יָעַד לו דבר, יָעַד אותו בדבר, וְיָעַד אותו על דבר, הבטיח ואמר שיעשה הדבר, versprechen; promettre; promise: וצוה אותם (את בני לוי) בתורות יתרות משאר האומה ויעד אותם בגמול הגדול לעולם הבא (שמות כא ח-ט).  לפי שיעדם כל מקום אשר תדרוך כף רגליכם בו לכם נתתיו (שמות כא ח-ט).  לפי שראה (אחאב) שמיכיהו יעדו רע על אשר שלח את בן הדד (שמות כא ח-ט).  שראוי שנאמין שמלך המשיח אשר יעדו הנביאים עליו בוא יבוא בלי ספק (שמות כא ח-ט).  שכאשר נשאל דבר יבקש הוא לשואל מה שהיה כבר יעדו בו כדי שידחה מנפשו השאלה (שמות כא ח-ט).  —  ופָעוּל °יָעוּד, יְעוּדָה: כי הגמול הטוב והג"ע היעוד לצדיקים איננו גשמי ולא חמרי אך הוא צוריי לבד (שמות כא ח-ט).  כח הלא נפתה הוא ונתן לך תהלה יעודת אדוניך לאשה (שמות כא ח-ט).

 — נִפע', נוֹעַד, נוֹעַדְתִּי, נוֹעֲדוּ, נוֹעָדִים, נֹעָדִים, אִוָּעֵד, נִוָּעֵד, נִוָּעֲדָה, וַיִּוָּעֲדוּ, — א) נועַד במקום פלוני, בא למקום שיעד לבא, sich an ein. bestimt.einstellen;se rendre à un lieu convenu; meet at an appointed pl.: ואל הארן תתן את העדת אשר אתן אליך וְנוֹעַדְתִּי לך שם ודברתי אתך (שמות כא ח-ט).  פתח אהל מועד לפני יי' אשר אִוָּעֵד לכם שמה לדבר אליך שם וְנֹעַדְתִּי שמה לבני ישראל (שמות כא ח-ט).  ותקעו בהן (בהחצוצרות) וְנוֹעֲדוּ אליך כל העדה אל פתח אהל מועד ואם באחת יתקעו וְנוֹעֲדוּ אליך הנשיאים (שמות כא ח-ט).  באהל מועד אשר אִוָּעֵד לך שמה (שמות כא ח-ט).  — ב) נוֹעֲדוּ שנים או יותר אנשים יחד, באו למקום שיעדו, בזמן שיעדו, וכדומה, sich verabreden; eoncerter, se recontrer; to agree upon, to come together: העדה הרעה הזאת הַנּוֹעָדִים עלי (שמות כא ח-ט).  אתה וכל עדתך הַנֹּעָדִים על יי' (שמות כא ח-ט).  כי הנה המלכים נוֹעֲדוּ עברו יחדו (שמות כא ח-ט).  וַיִּוָּעֲדוּ כל המלכים האלה ויבאו ויחנו יחדו אל מי מרום להלחם עם ישראל (שמות כא ח-ט).  — וגם לא בכונה רעה: והמלך  שלמה וכל עדת ישראל  הַנּוֹעָדִים עליו אתו לפני הארון מזבחים צאן ובקר (שמות כא ח-ט).  הילכו שנים יחדו בלתי אם נוֹעָדוּ (שמות כא ח-ט).  וישמעו שלשת רעי איוב את כל הרעה הזאת הבאה עליו וכו' וַיִוָּעֲדוּ יחדו לבוא לנוד לו ולנחמו (שמות כא ח-ט).  וישלח סנבלט וגשם אלי לאמר לכה וְנִוָּעֲדָה יחדו בכפרים (שמות כא ח-ט).  ויאמר (שמעיה) נִוָּעֵד אל בית האלהים אל תוך ההיכל ונסגרה דלתות ההיכל (שמות כא ח-ט).

 — הִפע', הוֹעִיד, פ"י, יוֹעִיד, יוֹעִידֵנִי, יֹעִידֶנִּי, — עשה שיִוָּעֵד למקום מן המקומות, או לזמן מן הזמנים, לדבר מן הדברים: כי מי כמוני ומי יֹעִידֶנִּי ומי זה רעה אשר יעמד לפני (שמות כא ח-ט).  אם לכח אמיץ הנה ואם למשפט מי יוֹעִידֵנִי (שמות כא ח-ט).

— הָפע', הוּעַד, מוּעָד, מוּעָדִים, מוּעָדָה, מוּעָדוֹת, מֻעָדוֹת: הראני יי' והנה שני דודאי תאנים מוּעָדִים לפני היכל יי' (שמות כא ח-ט).  התאחדי הימיני השימי השמילי אנה פניך מֻעָדוֹת1 (שמות כא ח-ט).

— פִע', * יֵעֵד, מְיָעֵד, — א) כמו קל בחזק הפעולה: ואם שלש אלה לא יעשה לה ייעד לך או לבנך או פדה (שמות כא ח-ט).  ומה הבן שאינו נכנס תחתיו ליבום הרי הוא ייעד אחיו שהוא בא תחתיו ליבום דין הוא שייעד (שמות כא ח-ט).  מלמד שאינו מייעדה לו עד שיהא ביום כדי לפדותה וכו' וחכמים אומרים מייעד והולך עד דימדומי חמה (שמות כא ח-ט).  לבנו הוא מייעדה ואינו מייעדה לאחיו (שמות כא ח-ט).  המוכר את בתו ופסק על מנת שלא לייעד נתקיים התנאי דברי ר"מ וחכ"א אם רצה לייעד מייעד מפני שהתנה על מה שכתוב בתורה (שמות כא ח-ט).  האב לייעד והבן לייעד האב קודם הבן לייעד והאב לפדות הבן קודם (שמות כא ח-ט).  אין מיעדין שתים באחת (שמות כא ח-ט).  — ב) במשמ' °הבטחה: כמה אלפי נביאים אחריו מזהירים על תורתו מיעדים בגמול הטוב לשומרה ועונש הקשה לממרה אותה (שמות כא ח-ט).  וייחדנו הבורא יתעלה משאר האומות בעבודה חייבנו  בה להודות לו וייעד אותנו על קבלתה מהגמול בעולם הזה ובבא (שמות כא ח-ט).  ובשביל ענין זה היה מיעד משה רבינו ע"ה לעמו היעודים הגופיים (שמות כא ח-ט).  וזה כלו לא תכחיש אותו התורה המיעדת היעודים מטוב העולם (שמות כא ח-ט).  ולפי שעדיין לא נתקיים יעודו (של מיכיהו) אמר (אחאב) שהוא מעצמו לשנאתו אותו היה מיעדו רעות (שמות כא ח-ט).  כאדם הרואה את חברו עושה גוזמות גדולות ומיעד בגבורות אשר יעשה והוא יודע שביום ההוא ימות (שמות כא ח-ט).  הזרע שהיה (האלהים) מיעדו (את אברהם) עליו (שמות כא ח-ט).  ומהדבר שראוי להתבייש האדם הוא וכו' שייעד האדם בדבר מה וכאשר יבקש ממנו אותו הדבר ישאלנו הוא גם כן דבר מה כדי שידחהו בזה לבלתי עשות מה שייעדהו (שמות כא ח-ט).  אברהם אבינו ע"ה מן היום אשר השכיל ונדבה רוחו אותו לקרא בשם ה' היה מוכיחם ומיעדם על הגמול הטוב כמעשיהם הטובים (שמות כא ח-ט).  והפסוק הערה מיעדת גמול ועונש כמשפטו תמיד (שמות כא ח-ט).  דבר שייעד האדם לעשות לזמן ויעבר המועד (שמות כא ח-ט).   

— פֻע', * יֻעַד, מְיֻעָד, מיועד, — שיִעֲדוּ אותו: כיצד הוא מייעדה אומר לה בפני שנים הרי את מייועדת לי (שמות כא ח-ט).  ייעד בסוף השנים אם יש לו רשות עליה מיועדת כדברי רשב"א ואם לאו אינה מיועדת וחכמים אומרים כל זמן שהיא ברשותו מיועדת שעל מנת כן נתן את הכסף תחילה (שמות כא ח-ט).  — ובמשמ' °כַּלָּה המיֻעדת להיות אשה לפלוני: וקנו ממני על כל זה ותנו לו לפלוני חתני ולפלונית המיועדת (שמות כא ח-ט).  מעכשיו הקניתי לה לפלונית (זו) מיועדת לי ולפלוני חותני (שמות כא ח-ט).

— נִתפ', °נִתְיַעַד, — שיעדו לו, הבטיחו לו: כי חייבו הכתוב (את האדון) במזונותיה (של השפחה) ולעמד עמו אולי תמצא חן בעיניו ותתיעד (שמות כא ח-ט).  ואם כבר נתיעד יעוד טוב וכו' ואם כבר נתיעד בהגעת דבר מה (שמות כא ח-ט).