ש״נ, — כמו עֵדוּת, גם במשמ׳ עדות אלהים הכתובה על ספר: צור תְּעוּדָה חתום תורה בלמדי1 (ישע׳ יו א). הלא עם אל אלהיו ידרש בעד החיים אל המתים לתורה וְלִתְעוּדָה2 (שם שם יט-כ). לקים כל דבר שלף איש נעלו ונתן לרעהו וזאת הַתְּעוּדָה בישראל (רות ד ז). — ובמגלות ים המלח: ובחכמת דעתכה הכ[י]נותה תעודתם3 בטרם היותם (מגלת ההוד' 1 20, ליכט, 60). ובתעודות ננתנו לאזנים (שם, 2 38, שם, 75). וקץ תעודה השכלתה לב[שר] (שם, קטע 5, 11, שם, 232). ולהתהלך לפניו תמים כול הנגלות למועדי תעודותם (סרך היחד 1 9). ובהיותם לתעודותם כמחשבת כבודו ימלאו פעולתם (שם 3 16). — ותעודת4 הויה: ותקופת סועדים בתכונם באותותם לכול ממשלתם בתכון נאמנה מפי אל ותעודת הויה והיאה תהיה ואין אפס (שם, 12 9, שם, 174). כול הנגלות למועדי תעודותם (מלחמת בני אור בבני חשך, מגלות גנוזות ב, עמ' כח). — ובסהמ"א, בכנוי לתורה ולחכמה: שבתו אהלי תעודה מכנעת כל אשר בו ירהב (ולנשטין, Unpublished Piyyutim 85). וממלאכי שחק וגדודי צבא ומתעודת לקח נפש משיבה (אגרות ר' שמואל בן עלי ובני דורו, תרביץ א ג, 58). ויעל לצור על מבצרי המזמות הרמות וללכוד מצדות התעודות במחשבות חצובי להכות (ר"י חריזי, תחכמ', הקד', 9). כמו לאכול חלב ודשן תשבע נפשנו בחקירות התורות והתעודות (מנחת קנאות, קופמן, 3). — °ובמשמ' שה"פ מן יָעַד: התעודה היא ב' מינים אותה שהיא מיעדת האדם ואותה שתתחדש מבלי סבה מחוץ לחולשת הכח וחולשת תאות המאכל והעכול והפעולות האנושיות הטבעיות (פרקי משה ג). — ואמר המשורר: והתחר בירא וקנא במורה תעודת הבורא ומעגל מישרים (דונש, דעה לבי, תשו', עמ' 1). לגבור בתעודה ותורה החמודה לאלוף ביהודה שאו שלום הרים (לגבור בתעודה, בראש תשו' תלמידי מנחם, 3). וכאשר בתעודה החזקתי וטוב לי סחרה מכל סחורה, כמו כן נהרג הרג נבלים בליל שמחת תעודה היקרה (ר"ש הנגיד, אלוה עז, דיואן, הברמן א, 12). ואדע כי נבון דבר וגבור בתעודה הוא (הוא, אהוב נפשי, שם ב, 22). אשר תסע בנסעו התבבונה ותחן התעודה בחנותו (הוא, הנרפא הזמן, שם ב, 25). תעודת חלפים שמתי מנתי וספריהם צרי צירי יגוני (רמב"ע, הקיצתי, ברודי, קמט). היותם כאזן לשכל ועין לדעה ואל גוף תעודות כרוחות (רמב"ע, תנו ציץ, הענק, ברודי, ש). בארון גנזה אביר התעודה ועזוז צפנה בחדרי קרבות (ראב"ע, אצילה לפנים, איגר 13). נגאלו אז קבלו דת תעודות (הוא, אשמחה, שם 65). מי כמוך הנחלת עמך תעודה ותבחר שבט יהודה (הוא, מי כמוך אל בפלאו, שם 229). ועל פיו נשמעות צפונות כל דעות בדת אל ויריעות תעודתו מקים (הוא, נדוד הסיר, בהנא א, 24). וידעו כי ערמים הם ויתבוששו מרואיהם ונראה הדם בפניהם והיה לאדם לתעודה (הוא, אחודה לכם, שם שם, 91). הה יאמרו חכמי תעודה על גביר יורה עדתי (ד"ה של יהודי מצרים וא"י ב, יעקב מן, 333). כי כן תעודת חשקים לשתות וכו' (יעקב בן אלעזר, כסות, שעה"ש 163). ילדתך תעודת אל וטרם ילדתך אצת היתה עקרה (עמנו', מחב', ירדן 140). — ואמר המליץ: ויתהלכו בין למודי ה' אשר תעודת בן אמוץ צרורה אתם ותורת ה' חתומה בם (מפו, אהבת ציון א). — °ובמשמ' כתב עדות, מסמך שיש בו אשור Zeugnis, Dokument; attest(ation); certificat(e): ולכן בענות חן כמו נגיד קרבוני  ובעטרות תעודותם עטרוני והרהיבוני לבצע את מעשי גם בהודעת תכונות שאר חלקי תבל (ר"ש בלוך, שבילי עולם, הקד', 11). וזאת תורת המצורע ביום השלחו, תעודה (צייגנים) ינתן בידו אל ראשי דמשק למען יאספוהו ביתם הנזכר (שם ג, ערב, כו:). מכתב תעודה אשר קבל בני מן הגימנזיום (אגרות יל"ג א צג). — ונוהגת המלה גם כמו יעוד במשמ' שליחות ותפקיד המֻטלים על האדם או על חבר בני אדם.