, ש"נ, סמי' יַעֲלַת, —  נקבת הַיָּעֵל, ובהשאלה במליצה אשת חן:  אילת אהבים וְיַעֲלַת חן דדיה ירוך בכל עת באהבתה תשגה תמיד (משלי ה יט).  —  ובתלמוד:  לא כחל ולא שרק ולא פירכוס ויעלת חן (כתוב' יז. וסנה' יד.).  — ואמר הפיטן בכינוי מליצי להאומה:  איֻמתי יונה יעלת חן מה לך כי תבכי, משיחך יבא לך קומי לך ולכי, כי אני מושיעך וגואלך אשר תחכי (שבת לפני שבוע', אימתי).  —  והרבה השתמשו המשוררים בכנוי זה לאשת חן:  שבי פה יעלת חן לנגדי והעירי לדודך הששונים (רשב"ג, כשורש עץ).  יעלת יפי אל תקצפי ונדוד ספו ותני בפי לחיך כפי תאותי (ר"מ דרעי, לקו"ק פה).  בי רגלו עיני ליעלה כי מימם עלי ראשי מאד צפו, ותענה תמיד אבכה האומרים אשר הוד תארי צפו (רמב"ע, תרשיש ג).  רוק יעלת חן כברד השיק לבבי ושרף, לחיה כשושן ותלתל שער לשמרו כשרף (שם).  נפשי בילדת גפנים אתן וניני כרמים, רשים תגבר כראשים ותשו שפלים כרמים, בנפשי יעלות ביופי כלולות בשער כלילות ובפני לבנות, באמנן לכנור ועוגב בחיקן תדמם לאמות מניקות לבנות (שם ב).  יעלה אשר לבי כחוט משכתהו, ובגחלי חשקה כיום שרפתהו (ר"י חריזי, תחכמ' כ).  תדמה ליעלת אהבים דלה, בצירי חשק מחולה, וצועקת קול כחולה, ויורדת ועולה, וממעין אהבים דמעות דולה (שם לב).  חשקתיך יעלה ברה ותמה, ואת שומעה ואזנך לא סתומה, פני אלי בעין רצון וחמלה, ומשכרתך תהי מאל שלמה (משם מה).  ובפגעי יעלת חן אומר, זאת קומתך דמתה לתמר (שם מט).  יעלה הביאתני לבית אהבה ברה ותמה כאביגיל, ובסור צעיפה גלתה תאר החפיר ביפיו בת אביחיל (שם נ).  יעלה בפיך נפת אבל חץ שנון בעיניך למולי (רס"ע אבן דנאן, פרק בשירים).  שבי יעלת חן לפני שבי, הלא לך לבבי בז ונפשי שבי, ועד יעבר אביך לחדרי עלי, ועד תעבר אמך בחיקי חבי (שם).  ראו יעלה אשר שמש וסהר שחוח הולכות נגדה וקודרות, ולכן לא לאור חמה לבד אף לאורה אומרה יוצר מאורות (עמנ', מחב' ב).  וכל יעלה עפר רגלה אלחך ובמות אחונן את עפרה (שם ח).  ולכוכבי שחק כהיום תאוה כיעלה למשול במכמניך (שם).  כל היעלות מן הרקק נבראו בין השמשות על ידי הדחק, על כן כמר מדלי וכשחק הם המה במחתרת זמן נמצאו (שם ב).  אסיר בנות החן ואשיר ארחות יעלות ואשקה חושקות סף רעל, אבין אליהם את אשר לא בנו אומר ליעלות חן רגזה בוטחות אם נחטא לאל ונמעל מעל (שם ג).  מה לי ולחשק יעלות חן ולחבק עוד חיק נכריה, ופני יעלות אחשוב כיום כפני פרס או עזניה (שם ד).  שכל זמן ידיו בתתו יעלות החן לכל סכל ומשתגע, לילה ויומם להיות יגע (שם ז).  צבית חן הלכי, ועוז יעלות דרכי, והמים שפכי, דמי יעלה תרהב, וסובבי סבות, והשקיטי ריבות, וכבי מלבות, צבאים חן הלהב (שם)