1, — מִלַּת הַטַּעַם, להורות סבת הדבר, שבשביל זה נעשה הדבר, weil; parce que; because : ומשמש, א) עם פעל עבר אחריו, והפעולה המסֻבבה אחר כך עם לכן לפניה: ויאמר יי' אל משה ואל אהרן יַעַן לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ אשר נתתי להם (במד' כ יב).  יַעַן שלחת את איש חרמי מיד והיתה נפשך תחת נפשו (מ"א כ מב).  יַעַן רך לבבך ותכנע מפני יי'  וכו' לכן הנני אספך על אבתיך (מ"ב כב יט).  יַעַן קראתי ולא עניתם וכו' לכן כה אמר אדני יי' הנה עבדי יאכלו ואתם תרעבו (ישע' סה יב-יג).  יַעַן את מקדשי טמאת בכל שקוציך ובכל תועבתיך וגם אני אגרע ולא תחוס עיני (יחזק' ה יא).  יַעַן משפטי לא עשו וחקותי מאסו וכו' וגם אני נתתי להם חקים לא טובים (שם כ כד-כה).  יַעַן שכחת אותי ותשליכי אותי אחרי גוך וגם את שאי זמתך ואת תזנותיך (שם כג לה).  יַעַן טהרתיך ולא טהרת מטמאתך לא תטהרי עוד (שם כד יג).  יַעַן גבה לבך ותאמר אל אני וכו' לכן הנני מביא עליך זרים (שם כח ב-ז).  יַעַן אמר יאר לי ואני עשיתי לכן הנני אליך ואל יאריך (שם כט ט).  יַעַן אמר האויב עליכם האח ובמות עולם למורשה היתה לנו לכן הנבא ואמרת (שם לו ב).  יַעַן כלמת גוים נשאתם לכן כה אמר אדני יי' אני נשאתי את ידי (שם ו-ז).  יַעַן קראתי ותמאני נטיתי ידי ואין מקשיב ותפרעו כל עצתי ותוכחתי לא אביתם גם אני באידכם אשחק (משלי א כד-כה).  — ועם הפעולה המסֻבבה קודם: אל חכך שופר כנשר על בית יי' יַעַן עברו בריתי ועל תורתי פשעו (הוש' ח א).  רוח אדני יי' עלי יַעַן משח יי' אתי לבשר ענוים (ישע' סא א).  הנני מביא אל יהודה ואל כל יושבי ירושלם את כל הרעה אשר דברתי עליהם יַעַן דברתי אליהם ולא שמעו ואקרא להם ולא ענו (ירמ' לה יז).  ונתתי את הארץ שממה יַעַן מעלו מעל (יחזק' יה ח).  וגם אני נשאתי ידי להם במדבר לבלתי הביא אתם אל הארץ אשר נתתי וכו' יַעַן במשפטי מאסו ואת חקותי לא הלכו בהם (יחזק' כ יה-יו).  — ועם מקור אחריו: יַעַן התמכרך לעשות הרע בעיני יי' הנני מבי אליך רעה (מ"א כא כ).  יַעַן מאסכם בדבר הזה ותבטחו בעשק ונלוז ותשענו עליו לכן יהיה לכם העון הזה כפרץ נפל נבעה בחומה נשגבה (ישע' ל יב-יג).  יַעַן התרגזך2 אלי ושאננך עלה באזני ושמתי חחי באפך (שם לז כט).  יַעַן בושסכם על דל ומשאת בר תקחו ממנו בתי גזית בניתם ולא תשבו בם (עמו' ה יא).  יַעַן דברכם את הדבר הזה הנני נתן דברי בפיך לאש והעם הזה עצים ואכלתם (ירמ' ה יד).  ועתה יַעַן עשותכם את כל המעשים האלה נאם יי' ואדבר אליכם השכם ודבר ולא שמעתם ואקרא אתכם ולא עניתם ועשיתי לבית אשר נקרא שמי עליו וכו' כאשר עשיתי לשלו (שם ז יג-יד).  יַעַן אמרכם את הדבר הזה משא יי' ואשלח אליכם לאמר לא תאמרו משא יי' לכן הנני ונשיתי אתכם נשא (שם כג לח-לט).  כי יַעַן בטחך במעשיך ובאוצרותיך גם את תלכדי (שם מח ז).  יַעַן המנכם מן הגוים אשר סביבותיכם בחקותי לא הלכתם וכו' לכן כה אמר אדני יי' הנני עליך גם אני (יחזק' ה ז-ח).  יַעַן דברכם שוא וחזיתם כזב לכן הנני עליכם נאם אדני יי' והיתה ידי אל הנביאים (שם יג ח-ט).  יַעַן הכאות לב צדיק שקר ואני לא הכאבתיו וכו' לכן שוא לא תחזינה וכו' (שם כב-כג).  יַעַן השפך נחשתך ותגלה ערותך וכו' לכן הנני מקבץ את כל מאהביך (שם יו לו-לז).  יַעַן הזכרכם עונכם וכו' בכל עלילותיכם יַעַן הזכרכם בכף תתפשו (שם כא כט).  יַעַן היות כלכם לסגים לכן הנני קבץ אתכם אל תוך ירושלם (שם כב יט).  יַעַַן אמרך האח אל מקדשי כי נחל וכו' לכן הנני נתנך לבני קדם למורשה (שם כה  ג-ד).  יען מחאך יד ורקעך ברגל ותשמח וכו' לכן הנני נטיתי את ידי עליך ונתתיך לבג לגוים (שם ו-ז).  יַעַן עשות אדום בנקם נקם לבית יהודה וכו' לכן כה אמר אדני יי' ונטתי ידי על אדום והכרתי ממנה אדם ובהמה (שם יב-יג).  יַעַן עשות פלשתים בנקמה וכו' לכן כה אמר אדני יי' הנני נוטה ידי על פלשתים (שם יה-יו).  כה אמר אדני יי' יַעַן תתך את לבבך כלב אלהים לכן הנני מביא עליך זרים (שם כח ו-ז).  יַעַן היותם משענת קנה לבית ישראל בתפשם בך בכפך תרוץ (שם כט ו-ז).  יַַעַן היות צאני לבז וכו' לכן הרעים שמעו דבר יי' כה אמר אדני יי' הנני אל הרעים ודרשתי את צאני מידם (שם לד ח-י).  יַעַן היות לך איבת עולם וכו' לכן חי אני נאם אדני יי' כי לדם אעשך (שם לה ה-ו).  יַעַן אמרך את שני הגוים ואת שתי הארצות לי תהיינה וכו' לכן חי אני נאם אדני יי' ועשיתי כאפך וכקנאתך אשר עשיתה (שם י-יא).  — ועם בינוני: יַעַן אֹמרים לכם אכלת אדם אתי ומשכלת גויך היית לכן אדם לא תאכלי עוד (יחזק' לו יג-יד).  — ועם שֵׁם אחריה: ועשיתי בך את אשר לא עשיתי ואת אשר לא אעשה כמהו עוד יַעַן כל תועבתיך (יחזק' ה ט).  יַעַן כלמת גוים נשאתם לכן כה אמר אדני יי' וכו' הגוים אשר לכם מסביב המה כלמתם ישאו (שם לו ו).  — ועם אֲשֶׁר אחריה: יַעַן אשר עשית את הדבר הזה ולא חשכת את בנך את יחידך כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך (בראש' כב יו-יז).  זולתי כלב בן יפנה הוא יראנה ולו אתן את הארץ אשר דרך בה ולבניו יַעַן אשר מלא אחרי יי' (דבר' א לו).  יַעַן אשר עברו הגוי הזה את בריתי אשר צויתי את אבותם ולא שמעו לקולי גם אני לא אוסיף להוריש איש מפניהם (שופט' ב כ).  יַעַן אשר לא הלכו עמי לא נתן להם מהשלל אשר הצלנו (ש"א ל כב).  יַעַן אשר שאלת את הדבר הזה ולא שאלת לך ימים רבים וכו' הנה עשיתי כדברך (מ"א ג יא-יב).  יַעַן אשר היתה זאת עמך ולא שמרת בריתי וכו' קרע אקרע את הממלכה מעליך (שם יא יא).  הנני קרע את הממלכה מיד שלמה וכו' יַעַן אשר עזבוני וישתחוו לעשתרת (שם לא-לג).  יַעַן אשר הרמתיך מתוך העם וכו' ואתי השלכת אחרי גוך לכן הנני מביא רעה אל בית ירבעם (שם יד ז-י).  ונתש את ישראל מעל האדמה הטובה הזאת וכו' יַעַן אשר עשו את אשריהם (שם יה).  יַעַן אשר אמרו ארם אלהי הרים יי' ולא אלהי עמקים הוא ונתתי את כל ההמון הגדול הזה בידך (שם ב כח).  יַעַן אשר לא שמעת בקול יי' הנך הולך מאתי והכך האריה (שם לו).  יַעַן אשר שלחת מלאכים לדרוש בבעל זבוב אלהי עקרון וכו' לכן המטה אשר עלית שם לא תרד ממנה כי מות תמות (מ"ב ה יו).  יַעַן אשר הטיבת לעשות הישר בעיני וכו' בני רבעים ישבו לך על כסא ישראל (שם י ל).  יַעַן אשר עשה מנשה מלך יהודה התעבות האלה וכו' לכן כה אמר יי' אלהי ישראל הנני מביא רעה על ירושלם ויהודה (שם כא יא-יב).  והיו לבז ולמשסה לכל איביהם יַעַן אשר עשו את הרע בעיני (שם יד-יה).  הנני מביא רעה על המקום הזה אשר כל שמעה תצלנה אזניו יַעַן אשר עזבני וינכרו את המקום הזה (ירמ' יט ג-ד).  יַעַן אשר לא שמעתם את דברי הנני שלח ולקחתי את כל משפחות צפון (שם כה ח-ט).  הנני נתן אתכם ביד נבוכדראצר מלך בבל וכו' יַעַן אשר עשו נבלה בישראל (שם כט כא-כג).  יַעַן אשר נבא לכם שמעיה ואני לא שלחתיו ויבטח אתכם על שקר לכן כה אמר יי' הנני פקד על שמעיה הנחלמי ועל זרעו (שם לא-לב).  יַעַן אשר שמעתם על מצות יהונדב אביכם ותשמרו את כל מצותיו ותעשו ככל אשר צוה אתכם לכן כה אמר יי' צבאות אלהי ישראל לא יכרת איש ליונדב בן רכב עמד לפני כל הימים (שם לה יח-יט).  פניו יכסה יַעַן אשר לא יראה לעין הוא את הארץ (יחזק' יב יב).  יַעַן אשר לא זכרתי את ימי נעוריך ותרגזי לי בכל אלה וגם אני הא דרכך בראש נתתי (שם יו מג).  יַעַן אשר הכרתי ממך צדיק ורשע לכן תצא חרבי מתערה אל כל בשר (שם כא ט).  יַעַן אשר אמרה צר על ירושלם האח נשברה דלתות העמים וכו' לכן כה אמר אדני יי' הנני עליך צר והעליתי עליך גוים רבים (שם כו ב-ג).  יַעַן אשר גבהת בקומה וכו' ואתנהו ביד אל גוים (שם לא י-יא).  יַעַן אשר ישרתו אותם לפני גלוליהם והיו לבית ישראל למכשול עון על כן נשאתי ידי עליהם (שם מד יב).  יהי אחריתו להכרית בדור אחר ימח שמם וכו' יַעַן אשר לא זכר עשות חסד (תהל' קט יג-יו).  — יַעַן כִּי, עם עבר אחריו: לא יום אחד תאכלון וכו' עד אשר יצא מאפכם והיה לכם לזרא יַעַן כי מאסתם את יי' אשר בקרבכם (במד' יא יט-כ).  כה אמר יי' יַעַן כי מרית פי יי' לא תבא נבלתך אל קבר אבתיך (מ"א יג כא-כב).  יַעַן כי נכנע (אחאב) מפני לא אבי הרעה בימיו (שם כא כט).  ויאמר יי' יַעַן כי גבהו בנות ציון ותלכנה נטוות גרון ומשקרות עינים הלוך וטפוף תלכנה וברגליהם תעכסנה ושפח אדני קדקד בנות ציון (ישע' ג יו-יז).  יַעַן כי יעץ עליך ארם רעה וכו' כה אמר אדני יי' לא תקום ולא תהיה (שם ז ה-ו).  יַעַן כי מאס העם הזה את מי השלח ההלכים לאט ומשוש את רצין ובן רמליהו ולכן הנה אדני מעלה עליהם את מי הנהר העצומים והרבים (שם ח ו-ז).  יַעַן כי נגש העם הזה בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני ותהי יראתם אתי מצות אנשים מלמדה לכן הנני יוסף להפליא את העם הזה הפלא ופלא (שם כט יג).  — וכפל, יַעַן וּבְיַעַן, לנחץ הטעם: והארץ תעזב מהם וכו' והם ירצו את עונם יַעַן וּבְיַעַן במשפטי מאסו ואת חקתי געלה נפשם (ויקר' כו מג).  והיתה ידי אל הנביאים החזים שוא והקסמים כזב וכו' יַעַן וּבְיַעַן הטעו את עמי לאמר שלום ואין שלום (יחזק' יג ט-י).  — יַעַן בְּיַעַן: כה אמר אדני יי' יַעַן בְּיַעַן שמות ושאף אתכם מסביב וכו' לכן הרי ישראל שמעו דבר אדני יי' (שם לו ג-ד).  — ב) יַעַן אֲשֶׁר, במשמ' בִּהְיוֹת שֶׁ, da; étant que; while : ויאמר יי' אל דוד אבי יַעַן אשר היה עם לבבך לבנות בית לשמי הטיבת כי היה עם לבבך רק אתה לא תבנה הבית (מ"א ח יח-יט).  — °ועם שֵׁם אחריו במשמ' בגלל: יען שרירות לבבי, דאגתי במחשבי, כי איך אעלה אל אבי (סדור רע"ג, ערב' יוה"כ).  — והשתמשו המליצים והמשוררים בשמוש המלה בְּיַעַן: והנהיג כל במשפטיו וחקיו, בפלס מאזני צדק ובקו, ביען כי בצדק יעמד כל, גבול עולם אשר תלה כאשכול (שערי ד"מ וש"ש לרה"ג ח-ט).  ידידים סמכו לבי ביען כסלי מלאו נקלה ועצמי, עדי לא נמצאו חולים בעולם לבד עיני צבי החן ועצמי (רמב"ע תרשיש ד).  ויתקעו אהל ימי שיבה לבל יצעון עדי מות ביען נמאסו (שם ה).  ביען שניהם יקרים בעין אל כמקריב לפניו מלאה ודמעה (ר"י חריזי, הענק ג).  ואתמרמר בלב נשבר ביען מגלת חושקים שמתי לשירה (עמנ', מחבר' ח).  חדל אחי ונחדל ממליצות ושירי חשק יבואון בעברה, ביען ישחקו אישים עליהם ואחר ישלחו לנו מארה (שם).