*, ש"ז, מ"ר יִפּוּיִים, — שה"פ מן יִפָּה, במשמ' יתרון זכות וכדומה: אמר לו (אברהם להקב"ה) אי זה היפוי שלי אני ובני נכנסים לעיר ואין בני אדם מכירין בין האב לבן מפני שהיה אדם חי מאה ומאתים שנה ולא היה מזקין (תנחומא חיי שרה א).  — °ויפוי כח, יתרון זכות וכדומה: ולא היה בנו כח להשהות אותן השטרות עד שיגדלו היתומים מפני ייפוי כח דינם (השטר' לר"י ברצלוני ט).  אם אמר כתובו ולא אמר בלשון יפוי כח כגון שאמר אף כתבו ותנו לו אין צוואתו מבוטלת (שם יז).  בצוואתו שאמר כתבו ותנו פירש שיכתבו בשטר ההוא ייפוי כח (רשב"ם ב"ב קנב.). מתנת ש"מ בכל הנכסים בלא ייפוי כח בשטר אם עמד חוזר (שם קנג.).  ואם כתב לאחד והקנה לו וחזר וכתב גם לשני והקנה לו כתב הר"מ מרוטנבורק שהשני קונה אף בלא יפוי כח ואפילו אם לא הגיע השטר לידו מחיים (טוחו"מ רנ לב.).  — °יפוי לשון, דברים שבאים לחזק כח המאמר: ואמרתי מנהג כזה שהוא לעבור על דברי תורה ולהוציא ממון שלא כדין אין לילך אחריו ואמרו לי כי הרבה יפוי לשון רגילים לכתוב בשטרות שהן מורין על זה שלא תהא שביעית משמטתו ודקדקתי ולא מצאתי שום תנאי ויפוי לשון שיורה על דרך זה (תשוב' הרא"ש עח, מובא בטוחו"מ סז ו).  — וסתם יִפּוּי, °דברים שיש בהם חזוק: ושכיב מרע שאמר כתבו ותנו מנה לפלוני ומת וכו' בלא ייפוי לא קנה דאין שטר לאחר מיתה (רשב"ם בOב קנג.).  אך העדים המיוחדים אנחנו קדם זכרנו ולנו נתן רשות לחתום וליפות החתימה בכל מיני היפויים על האופן היותר טוב (רשימ' כ"י קמברידש 199).  וייפה מתנתו בכל הייפויים הצריכים (שוו"ת באר עשק קח).  — ובכלל °יִפּוּי דבר מהדברים, פעולה להראותו יפה: שיש בדבר זה מזכות המצפונים ובר הלבבות מן הערבוב המפסיד אותם וההצלה ממיני היפוי המביא אל החונף (חו"ה, יחוד המעש' ה א).  שתאמר לו כל אלו הפיתויים ומיני היפויים כדי להביאו לביתה (פי' משלי לזרח' הלוי ז יג).  ואחר כן אמרה (אביגיל) כי כשמו כן הוא נבל ונבלה עמו זה הקיום אשר בו הוכיחה שראוי לו לבלתי השים אל לבו כי בטבעו הוא לשלם רעה תחת טובה והנה בכאן אחד מהיפויים ההלציים ר"ל ההעתקה (נופ' צופים א ז).  והנה התמצע חי נפשך בין חי ה' והושע נפשך לך והוא מן היפויים ההלציים הנקרא הבלבול (שם).