1, ש"ז, סמי' יְפֵחַ, וִיפֵחַ, — א) מה שמסֻפר ונועד אדות דבר מהדברים, Verkündigung; prediction: כתב חזון ובאר על הלחות למען ירוץ קורא בו כי עוד חזון למועד וְיָפֵחַ2 לקץ ולא יכזב אם יתמהמה חכה לו כי בא יבא לא יאחר (חבק' ב ב-ג). — ב) מי שמספר דבר, מי שמגיד מה שהוא ידע, Verküundiger; rapporteur; reporter: אל תתנני בנפש צרי כי קמו בי עדי שקר וִיפֵחַ חמס (תהל' כז יב).
1 משק' גָזֵל, יָחֵף, אָבֵל.
2 אמר ריב"ג: ומנ הד'א אלמעני ויפח לקץ עלי זנה מנעי רגלך מיחף ועלי זנה ירח פלמא אצ'יפ קיל ויפח חמס כמא (קיל) וירחך לא יאסף עוד, ע"כ, ובעבר': ומן הענין הזה ויפח לקץ והוא שם על משקל מנעי רגלך מיחף ועל משקל ירח וכאשר סמכו אותו אמרו ויפח חמס כמו שאמרו וירחך לא יאסף. ודעת זו, שהמלה יָפֵחַ גם כאן היא שֵׁם היא היתר נאותה למליצת הכתוב, כי בזה יקביל החלק הזה של הפסוק יפה מאד להחלק הראשון, והשם יפח הוא הקבלה להשם חזון. ובדבר משמ' המלה הנה רוב הקדמונ' פרשוה מלשון דבור והגדה, כמו שנראה מן ויפח חמס וגם מן יפיח כזבים שבמשלי, אעפ"י שיש רואים במלה יפיח עתיד מן פוח או פיח. וכבר העיר ברט (Barth ES 24), כי יש בערב' חבר לשרש זה במשמ' זו, והוא באח باح, שהוא משמש במשמ' הודיע דבר לחבירו, גלה סוד, וכדומה: באח ט'הר ואשתהר, ר"ל נגלה ונתפרסם, ואבאח אלשר אט'הרה ואעלנה, אבאח הסוד גלה והודיעהו. ואעפ"י שהשיג ש' פרנקל על ברט על דמיון זה וטען עליו, בכ"ז האמת היא כדעת ברט.