ת"ז, סמי' יְפֵה, לנק' יָפָה, סמי' יְפַת, בכנ' יָפָתִי, מ"ר יָפִים, סמי' יְפֵי, לנק' יָפוֹת, סמי' יְפוֹת, — א) שמוצא חן בצורתו, טוב במראהו, schön; beau; fair : ויראו המצרים את האשה כי יָפָה הוא מאד (בראש' יב יד).  ולאבשלום בן דוד אחות יָפָה ושמה תמר ויאהבה אמנון בן דוד (בראש' יב יד).  וכאבשלום לא היה איש יָפֶה בכל ישראל להלל מאד מכף רגלו ועד קדקדו לא היה בו מום (בראש' יב יד).  ויבקשו נערה יָפָה בכל גבול ישראל וימצאו את אבישג השונמית ויבאו אתה למלך והנערה יָפָה עד מאד (בראש' יב יד).  הנך יָפָה רעיתי הנך יָפָה עיניך יונים הנך יָפֶה דודי אף נעים (בראש' יב יד).  כלך יָפָה רעיתי ומום אין בך (בראש' יב יד).  מי זו הנשקפה כמו שחר יָפָה כלבנה ברה כחמה (בראש' יב יד).  נזם זהב באף חזיר אשה יָפָה וסרת טעם (בראש' יב יד).  מה דודך מדוד הַיָּפָה בנשים (בראש' יב יד).  ויהי יוסף יְפֵה תאר וִיפֵה מראה (בראש' יב יד).  והוא (הנער דוד) אדמוני עם יְפֵה עינים וטוב ראי (בראש' יב יד).  כי אשה יְפַת מראה את (בראש' יב יד).  ורחל היתה יְפַת תאר וִיפַת מראה (בראש' יב יד).  וראית בשביה אשה יְפַת תאר וחשקת בה (בראש' יב יד).  היא (תמר) היתה אשה יְפַת מראה (בראש' יב יד).  והנערה יְפַת תאר וטובת מראה (בראש' יב יד).  והאשה טובת שכל וִיפַת תאר (בראש' יב יד).  קומי לך רעיתי יָפָתִי ולכי לך (בראש' יב יד).  ביום ההוא תתעלפנה הבתולות הַיָּפוֹת והבחורים בצמא (בראש' יב יד).  ולא נמצא נשים יָפוֹת כבנות איוב בכל הארץ (בראש' יב יד).  שבע פרות יְפוֹת מראה (בראש' יב יד).  בריאות בשר וִיפֹת תאר (בראש' יב יד).  — ודברים לא בע"ח: יָפֶה עשיתיו (את הארז) ברב דליותיו (בראש' יב יד).  את הכל עשה יָפֶה בעתו (בראש' יב יד).  זית רענן יְפֵה פרי תאר (בראש' יב יד).  ארז בלבנון יְפֵה ענף וחרש מצל (בראש' יב יד).  יְפֵה קול ומטב נגן (בראש' יב יד).  יְפֵה נוף משוש כל הארץ הר ציון (בראש' יב יד).  — וכתה"פ: הנה אשר ראיתי אני טוב אשר יָפֶה לאכול ולשתות ולראות טובה בכל עמלו שיעמל תחת השמש (בראש' יב יד).  — ובתו"מ, באותה המשמע': תינוק אחד יש בבית האסורים יפה עינים וטוב רואי וקווצותיו סדורות לו תלתלים (בראש' יב יד).  — וגם בקצת התול לדבר של  כעור: קונם שאי את נהנת לי עד שתראי מום1 יפה שביך לר' ישמעאל בר יוסי (בראש' יב יד).  — *יְפַת תאר, ביחוד לאשה שבויה במלחמה: כל הנושא יפת תאר יש לו בן סורר ומורה (בראש' יב יד).  — ב) *כמו טוב: כל מקום שיש כהן תורם מן היפה וכל מקום שאין כהן תורם מן המתקיים (בראש' יב יד).  זה הכלל כל שהוא כלאים בחברו לא יתרום מזה על זה אפילו מן היפה על הרע וכל שאינו כלאים בחברו תורם מן היפה על הרע אבל לא מן הרע על היפה (בראש' יב יד).  סלע של מעשר שני ושל חולין שנתערבו מביא בסלע מעות וכו' ובורר את היפה שבהן ומחללן עליה (בראש' יב יד).  ויביא בדמי היפה שבהן ממין זה ובדמי היפה שבהן ממין זה (בראש' יב יד).  שהחטים של חולין יפות משל תרומה (בראש' יב יד).  ואת המים היפים (נותנים) ברעים בשביל שיצנו (בראש' יב יד).  מעות הרעות קונות את היפות והיפות אינן קונות את הרעות (בראש' יב יד).  המקבל שדה מחבירו בעשרה כור חטים לשנה לקתה נותן לו מתוכה היו חטים יפות לא יאמר לו הריני לוקח לך מן השוק אלא נותן לו מתוכה (בראש' יב יד).  אין מוכרין ברחוק ליקח בקרוב ברע ליקח ביפה (בראש' יב יד).  הרי שבא בעל הבית ומצאו ואמר לו כלך אצל יפות אם היו יפות אינו חושש משום גזל (בראש' יב יד).  ממלא אדם תנור פת שהפת יפה כל זמן שהתנור מלא (בראש' יב יד).  היה עושה בענבים לא יאכל בתאנים (היה עושה) בתאנים לא יאכל בענבים אבל מונע עצמו עד שמגיע למקום היפות ואוכל (בראש' יב יד).  שלא יהא אדם רואה את שדה חבירו יפה ומלוה אותו מעות ועוקף ונוטלה ממנו (בראש' יב יד).  היתה עידית שלו יפה משל כל אדם עידית היא בינונית שלו יפה משל כל אדם בינונית היא זיבורית שלו יפה משל כל אדם זיבורית היא (בראש' יב יד).  ארבעה כוסות הללו צריך שיהא בהן כדי מזיגת כוס יפה (בראש' יב יד), לאמר כוס גדולה, נאה.  המוכר חבית יין לחבירו נותן לו יין שכולו יפה (בראש' יב יד), ר"ל משבח, לא מקֻלקל.  כאן בשנמצאת סכינו יפה כאן בשלא נמצאת סכינו יפה (בראש' יב יד), ר"ל לא פגומה, כשרה, לפי הדין.  לאדם שנשברה רגלו וחיתה מצאו רופא ואמר לו כלך אצלי שאני שוברה ואראפנה כדי שתדע שסממנים שלי יפין (בראש' יב יד).  הפשתני הזה בשעה שהוא יודע שהפשתן שלו יפה כל שהוא כותשה היא משתבחה (בראש' יב יד).  היוצר הזה אינו בודק קנקנים מרועעים שאינו מספיק לקוש עליהם אחת עד שהוא שוברם ובמי הוא בודק בקנקנים יפים שאפילו מקיש עליהם אפילו כמה פעמים אינם נשברים (בראש' יב יד).  אגוז זה אם נופל לתוך הטנופת אם נטלו ומורקו ושוטפו ומדיחו והוא חוזר כתחילתו והוא יפה לאכילה (בראש' יב יד).  והלך ר"א בן ערך אצל אשתו לאמאוס מקום מים יפים ונוה יפה המתין להם שיבאו אצלו ולא באו (בראש' יב יד).  אבל אם היה חלק אחד ממנה טוב או קרוב לנהר יותר או קרוב לדרך ושמו אותה היפה כנגד הרע ואמר תנו לי בשומא שלי מצד זה אין שומעין לו אלא נוטל בגורל (בראש' יב יד).  — וגם בדברים מפשטים: רבן גמליאל בנו של ר' יהודא הנשיא אומר יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ שיגיעת שניהם משכחת עון (בראש' יב יד).  יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא ויפה שעה אחת של קורת רוח בעוה"ב מכל חיי העוה"ז (בראש' יב יד).  ר"ע אומר אם שגורה תפלתו בפיו סימן יפה לו ואם לאו סימן רע לו (בראש' יב יד).  בן עזאי אומר כל שלקה גופו מפני חכמתו סימן יפה לו חכמתו מפני גופו סימן רע לו (בראש' יב יד).  יפה שתיקה לחכמים קל וחומר לטפשים (בראש' יב יד).  המתעטש בתפלתו סימן יפה לו (בראש' יב יד).  ויָפֶה במשמ' זו כמו תה"פ ואם אמר (המסית)  כך הוא חובתינו וכך יפה לנו העומדין מאחורי הגדר מביאין אותו לב"ד וסוקלין אותו (בראש' יב יד).  לאדם שמגבל את הטיט אם יש לו מים רבים מים אינן כלין והטיט מגובל יפה אם יש לו מים מועטין מים כלין והטיט אינו מתגבל יפה (בראש' יב יד).  בת כהן לישראל אין זווגן עולה יפה (בראש' יב יד).  שמא לא נתהפכה יפה יפה (בראש' יב יד).  לא ניער יפה יפה ולא כיסה יפה יפה (בראש' יב יד).  אמר שמואל אין הבשר יוצא מידי דמו אלא א"כ מולחו יפה יפה ומדיחו יפה יפה (בראש' יב יד).  אמר לו יצחק לאביו אבא בחור אני וחוששני שמא יזדעזע גופי מפחדה של סכין ואצערך ושמא תפסל השחיטה ולא תעלה לך לקרבן אלא כפתני יפה יפה מיד ויעקד את יצחק (בראש' יב יד).  אמרו למלך הצבי הזה נלוה עם הצאן והוא רועה עמהם כל יום ויום יוצא עמהם ונכנס עמהם היה המלך אוהבו בזמן שהוא יוצא לשדה היה מפקיד ירעה יפה לרצונו לא יכה אדם אותו הזהרו בו (בראש' יב יד).  אדוני המלך כה יפה לי וכך נאה וכך ראוי לי (בראש' יב יד).  — *יָפֶה אמר,  יָפֶה דָּן, יָפֶה עשה: אמר ריב"ז יפה אמר חנן לא תשבע אלא בסוף (בראש' יב יד).  יפה אמר חנן הניח מעותיו על קרן הצבי (בראש' יב יד).  וכשבאתי והרציתי דברים לפני רבי יהושע אמר לי יפה אמרת (בראש' יב יד).  ויאמר משה כן דברת יפה דברת ובזמנו דברת (בראש' יב יד).  ויאמר יי' אל משה כן בנות צלפחד דוברות יפה תבעו בנות צלפחד (בראש' יב יד).  הוא מצדיק את הדין ואומר יפה דנתוני (בראש' יב יד).  מעשה באחד שבא להעיד לפני ר"ט על האשה שנשאת אמר לו בני היאך אתה מעיד על האשה שתנשא אמר לו רבי עמנו היה בשיירה וירד הגייס עלינו ונתלה ביחור של זית ופשחו ורדף הגייס וחזר נומתי לו בני משבחך אני בארי נומה לי יפה כיוונת לשמי אני נקרא בעירי יוחנן בן יונתן אריה מכפר שיחלה אמרתי לו בני יפה אמרת (בראש' יב יד).  שמענו [ש]אמר ר' יוחנן יפה לימדני ר' יהושע בן לוי (בראש' יב יד).  כל מה שאני עושה אני נמלך במפיבשת רבי ואומר לו מפיבשת רבי יפה דנתי יפה חייבתי יפה זכיתי יפה טהרתי יפה טמאתי ולא בושתי (בראש' יב יד).  אילמלי לא היית עמנו ואפילו היית עמנו ולא נמנית עמנו יפה אתה אומר עכשיו שהיית עמנו ונמנית עמנו יאמרו זונות מפרכסות זו את זו (בראש' יב יד).  אמר להן יפה עשיתם ששכרתם רבי חנינא (בראש' יב יד).  אמרו לו לרבי מאיר יפה אמרת שאין חולצין (בראש' יב יד).  מעשה באדם אחד שהיה מסקל מרשותו לרה"ר ומצאו חסיד אחד אמר לו ריקה מפני מה אתה מסקל מרשות שאינה שלך לרשות שלך ליגלג עליו לימים נצרך למכור שדהו והיה מהלך באותו רה"ר ונכשל באותן אבנים אמר יפה אמר לי אותו חסיד וכו' (בראש' יב יד).  והלא משמך אמרו יפה ערערו בני משפחה (בראש' יב יד).  לא יפה עשיתי שתקנתי להם קברות בארץ (בראש' יב יד).  לא יפה עשה משה כשהסתיר פניו שאלולי לא הסתיר פניו גלה לו הקב"ה למשה מה למעלה מה למטה ומה שהיה ומה שעתיד להיות (בראש' יב יד).  אמר להם משה אילו אהרן אחי נטל לעצמו את הכהונה יפה עשיתם שנתרעמתם עליו (בראש' יב יד).  שלח עבדו להוציא ולא רצה הפונדקי לשלחו אמר יפה עשה הפונדקי שאני אמרתי לו אני מוציאו ולא פקדתיו שאני משלח את עבדי (בראש' יב יד).  א"ר יוחנן יפה אמרת יפה דנת יפה טהרת יפה טמאת יפה חייבת יפה למדת יפה הורית (בראש' יב יד).  אמר ריש לקיש יפה למדני ר' יוחנן שאין גרנה של תורה אלא בלילה (בראש' יב יד).  אמרה לו אמת היא תורתכם נאה ומשובחת היא כל מה שאמרת יפה אמרת (בראש' יב יד).  אמר לו הקב"ה משה מה שעשית יפה עשית (בראש' יב יד).  — ובקצת הוכחה והתול בכונה שלא טוב עשה: בשעה שברח דוד לנוב עיר הכהנים וקבלו (אחימלך) הרגיש שאול וכינס כל עבדיו ואמר להם יפה אתם עושים לי כי דוד עשה כל מה שהוא מבקש ואין אחד מכם גולה את אזני (בראש' יב יד).  —  * עַיִן יָפָה, נדיבות לב: שיעור תרומה עין יפה אחת מארבעים בש"א משלשים והבינונית מחמשים והרעה מששים (בראש' יב יד).  השובלין שבקשין ושבשורות הרי אלו של בעל הבית אמר ר"ע בזו נהגו בעלי בתים עין יפה (בראש' יב יד).  אמר רשב"ג נהגו כהנים עין יפה שלא להוציא את אחיהם ריקנין (בראש' יב יד).  שיהיה אדם מצוי ליתן לבתו בעין יפה (בראש' יב יד).  למלך שעשה סעודה והזמין אורחים והיתה עינו יפה באורחיו והיה מחזר עליהם ואומר להם יערב לכם יבסם לכם (בראש' יב יד).  — * דעתו יָפָה, תכונה חזקה, לא אנין: קיבת עולה חמורה מקיבת נבילה ואמרו כהן שדעתו יפה שורפה חיה (בראש' יב יד).  שעיר של יוה"כ נאכל לערב הבבליין אוכלין אותו כשהוא חי מפני שדעתן יפה (בראש' יב יד).  — * נפש יפה: השוחט את הבהמה ומצא בה שליא נפש היפה תאכלנה ואינה מטמאה (בראש' יב יד).  מי שאכל הרבה ואין נפשו יפה לאכול שלש סעודות אם יכול לאכול כביצה ואין מצטער יאכל ויקיים שלש סעודות (בראש' יב יד).  — * ידיו יפות, עי' יד.  — * דבר פלוני יָפֶה לדבר פלוני, טוב ומועיל לו: עד אימתי חורשין בשדה האילן ערב שביעית ב"ש אומרים כל זמן שהוא יפה לפרי ובה"א עד העצרת (בראש' יב יד).  קונם יין שאיני טועם שהיין רע למעיים אמרו לו והלא המיושן יפה למעים וכו' קונם בצל שאיני טועם שהבצל רע ללב אמרו לו הלא הכופרי יפה ללב (בראש' יב יד).  מביא קופתו ותולה בצוארי בהמה ונותנין לתוכה מאותו המין ר"ש אומר נותן לתוכה כרשינין והן יפות להן מהכל (בראש' יב יד).  מה שמן יפה לראש ויפה לגוף אף ד"ת יפים לראש ויפים לגוף  (בראש' יב יד).  (רוח) צפונית יפה לחטים בשעה שמכניס שליש וקשה לזיתים בשעה שחונטין (בראש' יב יד).  טחול יפה לשינים וקשה לבני מעים כרישין קשין לשינים ויפין לבני מעים (בראש' יב יד).  תבשיל של תרדין יפה ללב וטוב לעינים (בראש' יב יד).  אספרגוס יפה ללב וטוב לעינים וכל שכן לבני מעיים והרגיל בו יפה לכל גופו (בראש' יב יד).  כל השמנים כולן יפין לנר ושמן זית מן המובחר (בראש' יב יד).  כל השרפין יפין לדיו ושרף קטף יפה מכולם (בראש' יב יד).  בא וראה שלא כמידת הקב"ה מידת ב"ו ב"ו אדם נותן סם לחבירו לזה יפה ולזה קשה אבל הקב"ה אינו כן נתן תורה לישראל סם חיים לכל גופו (בראש' יב יד).  א"ר יהושע בן חנניא אין לך שיפה למדידה משלשלאות של ברזל (בראש' יב יד).  מפני שאור הנר יפה לבדיקה (בראש' יב יד).  תמרים שחרית וערבית יפות במנחה רעות בצהרים אין כמותן (בראש' יב יד).  מוסיפין לה (להמינקת) יין שהיין יפה לחלב (בראש' יב יד).  סם פלוני יפה לה סם פלוני רע לה (בראש' יב יד).  ערסן יפה לחולה לרפואתו (בראש' יב יד).  כשם שהשאור יפה לעיסה כך דמים יפין לאשה (בראש' יב יד).  חמין רובן קשה לגוף ומיעוטן יפה יין רובו קשה לגוף ומיעוטו יפה (בראש' יב יד).  הנר הזה בשעה שהוא כבה מאליו יפה לו ויפה לפתילה ובשעה שאינו כבה מאליו רע לו ורע לפתילה (בראש' יב יד).  — ואמר המשורר: פורה דרכתי לבדי משקה עושה פלא, יפה הוא לשכחה מכל תחבולות אלה (בראש' יב יד).  — ובדברים מפשטים: כל מיני חיות יפין לחלום חוץ מן הפיל ומן הקוף (בראש' יב יד).  אמר רב יפה תענית לחלום כאש לנעורת (בראש' יב יד).  א"ר יצחק יפה צעקה לאדם בין קודם גזר דין בין לאחר גזר דין (בראש' יב יד).  — ועם השֵם כֹּחַ, * יפה כחו של פלוני, יש לו הכח והיכלת והרשות לעשות דבר: יפה כח בית דין שפוטרת מן הקרבן (בראש' יב יד).  ר"ש אומר מקום שיפה כחו בכניסתה הורע כחו ביציאתה מקום שהורע כחו בכניסתה יפה ביציאתה (בראש' יב יד).  שום הדיינים שפיחתו שתות או הוסיפו שתות מכרן בטל רשב"ג אומר מכרן קיים אם כן מה כח ב"ד יפה (בראש' יב יד).  מנחת כהנים ומנחת כהן משיח ומנחת נסכים למזבח ואין בהם לכהנים בזה יפה כח המזבח מכהנים שתי הלחם ולחם הפנים לכהנים ואין בהם למזבח ובזה יפה כח הכהנים מכח המזבח (בראש' יב יד).  בתי החצרים נותנים להם כח היפה שבבתי ערי חומה וכח היפה שבשדות (בראש' יב יד).  עבר ותרם ר' ברכיה אומר יפה כחו ר' מנא אומר לא יפה כחו אותה התרומה שהוא מפריש טובלה למעשר (בראש' יב יד).  בזה יפה כח הבן מכח האב שהבן גובה שלא בשבועה ואב אינו גובה אלא בשבועה (בראש' יב יד).  אחד אומר שמעתי מפי שנים ושנים אומרים שמענו מפי אחד יפה כח האחד ששמע מפי שנים מכח השנים ששמעו מפי אחד (בראש' יב יד).  מה איש ואשה שכן הורע כחם בנזקין לא חֹלקת בו בין תם למועד בן ובת שיפה כחם בנזקין אינו דין שלא תחלוק בהן בין תם למועד (בראש' יב יד).  וכי יפה כח מתנה ממכר (בראש' יב יד).  (בן) פשוט שיפה כחו שנוטל בראוי כבמוחזק וכו' בכור שהורע כחו שאינו נוטל בראוי כבמוחזק (בראש' יב יד).  לפי שמצינו במוכר שדה אחוזה שיפה כחו שאם הגיע יובל ולא נגאלה חוזרת לבעלים (בראש' יב יד).  — ג) * יָפֶה כך וכך, שָׁוֶה, ראוי לתת בעדו כך וכך, wert; vaut; worth: רואין אותה כאלו היא שפחה נמכרת כמה היתה יפה וכמה היא יפה (בראש' יב יד).  אמר ר"מ שמין אותן (את הקרקעות) כמה הן יפין בפירות וכמה הן יפין בלא פירות (בראש' יב יד).  היתה כתובתה ארבע מאות זוז ומכרה לזה במנה ולאחרון יפה מנה ודינר במנה (בראש' יב יד). שור שוה מנה שנגח שור שוה מאתים ואין הנבילה יפה כלום (בראש' יב יד).  כיצד משלם דמי ולדות שמין את האשה כמה היא יפה עד שלא ילדה וכמה היא יפה משילדה אמר רשב"ג א"כ משהאשה יולדת משבחת אלא שמין את הולדות כמה הן יפין ונותן לבעל (בראש' יב יד).  סימא את עינו קטע את ידו שיבר את רגלו רואין אותו כאילו הוא עבד נמכר בשוק ושמין כמה היה יפה וכמה הוא יפה (בראש' יב יד).  שטף נהר חמורו וחמור חבירו שלו יפה מנה ושל חבירו מאתים (בראש' יב יד).  שני כלים אחד יפה מנה ואחד יפה אלף זוז (בראש' יב יד).  לקח בהן שני אילים לחולין אחד יפה שתי סלעים ואחד יפה עשרה זוז היפה שתי סלעים יקרב לאשמו והשני למעילתו (בראש' יב יד).  המבכיר כרמו של חבירו סמדר רואין אותו כמה היתה יפה קודם לכן וכמה היא יפה לאחר מכן (בראש' יב יד).  הרי שהיו חמריו ופועליו תובעים אותו  בשוק ואמר לשולחני תן לי בדינר מעות ואפרנסם ואני אעלה לך יפה דינר וטריסית ממעות שיש לי בבית (בראש' יב יד).  (קבלו) בגד לארוג בשני סלעים ארגו חציו והניחו חציו שמין להם את מה שעשו היה יפה ו' דינרים נותן להן סלע או יגמרו מלאכתן ויטלו שני סלעים (בראש' יב יד).  נטל את הטבלא מלפנינו שהיתה יפה כששה ככרי זהב ושברה (בראש' יב יד).  כמה האשה יפה בשביל ולדות הללו עד שלא ילדה וכמה היא יפה עכשיו כשנתרוקנה ונפחתו דמיה (בראש' יב יד).