1, פ"ע, לנכ' יָפְיָפִיתָ, — כמו יָפָה: יָפְיָפִיתָ2 מבני אדם הוצק חן בשפתותיך תהל' מה ג. — ואמר הפיטן: יָפְיָפִיתְ נמשלת, ועתה קדורנית בעון כי כשלת, ולבך אחורנית זנבוך ונחשלת (סדור רע"ג, סליח' י' טבת, אבותי). כלך יפה יָפְיָפִיתְ להיות גברת, אתי מלבנון כלה צעדי טוטפת מקשרת (רשב"י, שבת חוהמ"פ, צאינה). — ולנסתרים: כתבך הבהיר, אשר בכל קצוות הזהיר, מה נעמו לשמע אזני, ויפיפו טוריו בעיני, ואשתעשע בעניניו רעיוני, ואפרש אותו לפני (אגר' הרמב"ם ח). — ולנסתרת: והאשה טובת מראה מאד בבנות יָפְיָפָה, הָרהב לב המלך ואש התאוה נשקה (ניר דוד נשלום הכהן ג יה).
1 עי' הערה לקמן.
2 אמר ר"י חיוג: ומעקר זה (של יפה) יפיפית מבני אדם אך נשנו בו פעם שנית הפא והיוד כמו אדמדם סחרחר. ע"כ. ונראה מזה כי הוא סובר כי היוד השניה אינה אלא במקום הל"פ של יפה. אבל א"כ היה צריך לאמר יְפֵיפִיתָ ולא במקור נדפס 'ולא ולא'. יפיָפית, יוד השניה קמוצה. וראב"ע השיג ע"ז מטעם אחר ואמר: יפיפית יש אומרים כי הוא כפול כמו שחרחרת וסחרחר לחסרון לבנה אדמדמת כי אינה אדומה אם כן איך יהיה יפיפית לחסרון והתשובה כי כפל העי"ן והלמ"ד הוא לחסרון רק הפ"א והעי"ן שהם כפולים הם באים ליתרון והעד תשגשגי שהוא יותר מן תשגי. ע"כ. ואעפ"י שהשגת הראב"ע מטעם משמ' ההמעטה שיש במשק' פעלעל אינה מכרעת, כי י"א שפעלעל הוא לרבוי ולא למעט, עכ"פ דעת ראב"ע היא שנשנו ביפיפית לא העין והלמד אלא הפא והעין. וכן רד"ק, והעיד עוד שהיוד הראשנה קמוצה בק"ח, אמר בהשרשים וז"ל: ובהכפל היוד והפא יָפיָפית ופא הפעל חטף קמץ, ע"כ, וכן במכלול, ואמר עוד שאין זו צורה פועלת אלא פעולה: ופא הפעל נקרא בקמץ חטף והוא פעל שלא נזכר שם פועלו. ע"כ. והסכימו לדעה זו גם קצת החדשים, אך אולד (Ew. § 120 a) ערער על זה מפני שאין לנו יותר משלים לכפילת הפא והעין, והחליט כי בתחלה היה באמת יְפֵיפִיתָ, ואח"כ נתהוה מזה יָפְיָפית. וקצת החדשים אמרו פשוט כי זה שבוש וצריך לקרוא יְפֵיפִיתָ. ואולי העקר כדעת בטכר (Bö. § 907) שבעצם הדבר היא גם סברת קניג (Kö. 1,584) שזה פעל מרכב מן השם יפי והפעל יפה, כמו יבש תיבש וכמו קדש קדשים, ועכ"פ אין זה פעול, כדעת רד"ק, כמו שכבר השיג ע"ז בטכר שם כי בפעול היה צריך להיות הסוף -פְיתָ ולא -פִיתָ.