*, ת"ז, לנק' יְפֵיפה, מ"ר יְפִיפִים, יְפִיפוֹת, — כמו יְפֵהפֶה: שאלו את אימא שלום מפני מה בניך יפיפין ביותר (נדר' כ:).  — ואמר הפיטן: שלחת בצרים חרי וזעם, שמרת באברתך יפיפי פעם (רשב"י, ז' פסח, אותותיך).  והוכן ראש לאבלנו ברוטינגן הפינה ונהרגו יפיפי עם כמו נפכים (קינה, אבכה לקשה יום, QGJD, III 341).