* 1, ש"ז, — חלק מהמחרשה, העץ הארוך שבקצהו האחד הוא מחֻבר בבית האחיזה, Pflugdeichsel; timon de la charrue; beam of a plough: הנוגע בעול ובקטרב וכו' בחרב ובבורך וביצול2 (כלים כא ב).
1 בערב' יאצול ياصول.
2 פרש רה"ג: יש מפרשין בית ידא בארמית עץ של מחרישה שתופש אותו בידו האיש החורש ומטה המחרישה ומצלי לה להכא ולהכא כדתרגם לא תטה משפט אבל אני אומר שזה חרב של מחרישה שמו אכלי. ע"כ. וכעין זה רמב"ם: הוא בית יד המרכב במחרישה אשר יטה בה המחרישה כאשר ירצה והוא נגזר מתרגום לא תטה אשר הוא לא תצלי. ע"כ. והנה מדברי רה"ג בעצמו נראה ברור שלא היתה לו קבלה ודאית בפרוש מלה זו, אלא יש אומרים ופרושו הוא סברת עצמו. וגם רמב"ם אינו מביא, כדרכו, סמך משמוש השם הזה בערב', וא"כ גם פרושו כי"א שהביא רה"ג אינו אלא סברה שלו. ולכן אין ספק בדבר, כי העקר הוא כמו שכבר העיר וצשטון והביאו לוי בערך כרך, שהשם יצול שבמשנה הוא הוא השם יאצול הנהוג בערב' אצל הפלחים בסוריה וא"י, והוא העץ הארוך המחבר בקצהו האחד להברך ובקצהו השני להעול, כרשום בפנים. ואולם, בלשון הערב' הספרותית ובשאר המקומות אין מלה זו נהוגה, ולכן רגלים לדבר כי זה שם עברי מקורי, ונשמר אצל הפלחים הערבים, כמו שנשמר אצלם עוד הרבה מלים עבריות שהיו נהוגות בלשון האכרים בא"י, עוד מימים קדומים בהיות ישראל על אדמתם. ואולי נגזרה מלה זו מהשרש שנגזר ממנו בכנענ' השם יצלת שנזכר פעמים הרבה בתעריף הקרבנות בכתבת שנמצאה במרשליה: ובצועת קצרת ויצלת וכן הערת והשלבם, ע"כ, ופרשו קצת החכמים במשמ' אציל.