קהה
קהה, ש"נ, סמי' קְהַת, — כמו יִקְְהָה: עין תלעג לאב ותבז לִקְהַת1 אם יקרוה ערבי נחל ויאכלוה בני נשר (משלי ל, יז).
1 [כך הנוסח (במקום לִיקְְּהַת) בכמה כ"י וכן בדפוסים וכ"י של הירושלמי פאה א א ושל מדרשים עי' למשל במדרש הגדול שמות, הופמן, 229, וכך כמה פרשנים בימי הבינים ועי' הערת המחבר לערך א. יִקְהָה.