*, ש"נ, מ"ר יְתוֹמוֹת, — אשה שמת עליה אביה או אמה: המגרש את היתומה והחזירה מותרת ליבם (יבמ' יג ו).  יתומה שהשיאוה אמה או אחיה מדעתה (כתוב' ו ו).  נערה שלא בגרה והיא יתומה (נדר' יא י).  המשיא את היתומה לא יפחתו לה מחמשים זוז (תוספתא כתוב' ו ז).  שכל המגדל יתום ויתומה בתוך ביתו מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו (מגי' יג.).  וירא אלהינו ויחמול על עמו ויפן לצער היתומה אשר בטחה בו ויתן לה חן לפני המלך (מד"ר אסת', ויהי ביום).  — ומ"ר: שני אחין נשואין לשתי אחיות יתומות קטנות (יבמ' יג ז).  —  ובהשאלה, אמן יְתוֹמָה, שלא שמע הברכה: אין עונין אמן יתומה ולא אמן קטופה (ירוש' מגי' א עב.). כל העונה אמן יתומה יהיו בניו יתומים (ברכ' מז.).  — ובמליצה בהשאלה, °שירה יתומה: ורבי יוסף בן חסדאי הוא אבי השירה היתומה, אשר תחלתה "הלצבי חן גבורת און ועצמה", אשר אחת היא לאמה, ואין כמוה בבני עמה (ר"י חריזי, תחכמ' א).