יֵתֶר1 ש"ז, בכנ' יִתְרוֹ, יִתְרָם, — א) מה שנשאר מן דבר, Rest; reste: ואכל את יֶתֶר הפלטה (שמות י ה).  ויהי המלקוח יֶתֶר הבז אשר בזזו עם הצבא צאן שש מאות אלף (במד' לא לב).  וּמִיֶּתֶר השמן אשר על כפו יתן הכהן על תנוך אזן המטהר הימנית (ויקר' יד יז).  כי רק עוג מלך הבשן נשאר מִיֶּתֶר הרפאים (דבר' ג יא).  והגבענים לא מבני ישראל המה כי אם מִיֶּתֶר האמרי (ש"ב כא ב).  ודבקתם בְּיֶתֶר הגוים האלה הנשארים האלה אתכם (יהוש' כג יב).  וְיֶתֶר הקדש אשר נשאר בימי אסא אביו בער (יהושפט) מן הארץ (מ"א כב מז).  ואת יֶתֶר העם הנשארים בעיר וכו' ואת יֶתֶר ההמון הגלה נבוזראדן (מ"ב כה יא).  אלכה בשערי שאול פקדתי יֶתֶר שנותי (ישע' לח יא).  וְיֶתֶר אחיו ישובון על בני ישראל (מיכ' ה ב).  המרעה הטוב תרעו וְיֶתֶר מרעיכם תרמסו ברגליכם (יחזק' לד יח).  שארית עמי יבזום וְיֶתֶר גוי ינחלום (צפנ' ב ט).  ויצא חצי העיר בגולה וְיֶתֶר העם לא יכרת מן העיר (זכר' יד ב).  חציו שרפתי במו אש וכו' וְיִתְרוֹ לתועבה אעשה (ישע' מד יט).  נכחד קימנו וְיִתְרָם אכלה אש (איוב כב כ).  — ומה שהוא הניח והשאיר: יֶתֶר הגזם אכל הארבה וְיֶתֶר הארבה אכל הילק וְיֶתֶר הילק אכל החסיל (יוא' א ד).  ואכלו אביני עמך וְיִתְרָם תאכל חית השדה (שמות כג יא).  — והַיֶּתֶר, במשמ' חוץ ממה שנזכר למעלה: ויהי מספר המלקקים בידם אל פיהם שלש מאות איש וכל יֶתֶר העם כרעו על ברכיהם לשתות מים (שופט' ז ו).  ויבחר לו שאול שלשת אלפים מישראל וכו' וְיֶתֶר העם שלח איש לאהליו (ש"א יג ב).  ויבחר מכל בחורי בישראל  ויערך לקראת ארם ואת יֶתֶר העם נתן ביד אבשי אחיו (ש"ב י ט-י) במקור נדפס ש"ב ו ט-י.  ועתה אסף את יֶתֶר העם וחנה על העיר ולכדה (שם יב כח).  אמר אל רחבעם בן שלמה מלך יהודה ואל כל בית יהודה ובנימין וְיֶתֶר העם לאמר (מ"א יב כג).  וְיֶתֶר השבטים מפאת קדימה עד פאת ימה (יחזק' מח כג).  וליהודים ולכהנים ולחרים ולסגנים וּלְיֶתֶר עשה המלאכה (נחמ' ב יו).  כאשר נשמע לסנבלט וטוביה ולגשם הערבי וּלְיֶתֶר איבינו כי בניתי את החומה (שם ו א).  וְיֶתֶר דברי ירבעם אשר נלחם ואשר מלך הנם כתובים על ספר דברי הימים (מ"א יד יט).  וְיֶתֶר כל דברי אסא וכל גבורתו וכל אשר עשה (שם יה כג).  — ב) תה"פ: ראובן בכרי אתה כחי וראשית אוני יֶתֶר שאת וְיֶתֶר עז (בראש' מט ג).  אתיו אקחה יין ונסבאה שכר והיה כזה יום מחר גדול יֶתֶר במקור נדפס "יֵתֶר" מאד (ישע' נו יב).  יצא קרן אחת מצעירה ותגדל יֶתֶר אל הנגב (דני' ח ט).  — ומצוי שמוש זה בתו"מ, יֶתֶר2 על: אין פודין את השבויין יתר על כדי דמיהן (גיט' ד ו).  שאם היה שבח יתר על הוצאה נוטל את ההוצאה (כתוב' פ.).  — ודבור, *יתר מכן: היה עובר בשוק ושמע קול סופרים מקרין איש פלוני מגרש את פלונית ממקום פלוני ואמר זה שמי וזה שם אשתי פסול לגרש בו יתר מכן כתב לגרש בו את אשתו ונמלך מצאו בן עירו ואמר לו שמי כשמך ושם אשתי כשם אשתך פסול לגרש בו יתר מכן היו לו שתי נשים ושמותיהן שוין כתב לגרש בו את הגדולה לא יגרש בו את הקטנה (גיט' ג א).  — ויתר על כן: מי שבא בדרך והיתה בידו כלכלה של פירות שאינה מתוקנת אומר הרי זו עשויה תרומה ומעשר על פירות שיש לי בתוך ביתי לכשאגיע לעיר וכו' נאכלו פירות או נגנבו או שאבדו עד שלא הגיע לעיר כלכלה בטיבלה משהגיע לעיר דבריו קיימין יתר על כן אמר ר' אליעזר בן יעקב פירות ערוגה זו לכשתביא שליש ותיעקר עשויין תרומה ומעשרות על פירות ערוגה זו לכשתביא שליש ותיעקר (תוספתא תרומ' ב ח).  אי זהו מיאון אמרה אי אפשי בפלוני בעלי אי אפשי בקידושין שקידשני אמי ואחי יתר על כן אמר ר' יהודה אפילו יושבת באפריון והולכת מבית אביה לבית בעלה ואמרה אי איפשי בפלוני בעלי זהו מיאון יתר על כן אמר ר' יוסי בר יהודה אפילו שיגרה בעלה אצל חנווני להביא לו חפץ משלו ואמרה אי איפשי בפלוני בעלי אין לך מיאון גדול מזה (יבמ' קח.).  האוכל כמדה זו ה"ז בריא ומבורך יתר על כן רעבתן פחות מכאן  מקולקל במעיו (ערוב' פג:).  — עַל-יֶתֶר, במדה מרֻבה מאד: ומשלם על-יֶתֶר עשה גאוה (תהל' לא כד).  — ג) שֵׁם, דבר גדול, חשוב: לא נאוה לנבל שפת יֶתֶר אף כי לנדיב שפת שקר (משלי יז ז).  — ואמר המשורר: הן תאות כל לב כל עדנה כל יֶתֶר, והדר העמקים ופאר הרי בתר, מידך הם לנו (יל"ג, חג לאדני).  — ד) הון, רכושו של אדם: ישבעו בנים והניחו יִתְרָם לעולליהם (תהל' יז יה).