*, ת"ז, לנק' יְתֵרָה, מ"ר יְתֵרִים, יְתֵרוֹת, — א)  יָתֵר בדבר, שיש לו דבר יותר מבזולתו או מהרגיל: יתר בידיו ורגליו שש ושש (בכור' ז ו).  מעשה באדם אחד שבא לפני ר' טרפון יתר בידיו וברגליו שש ושש עשרים וארבע אמר לו כמותך ירבה בישראל (גמ' שם מה:).  — ודבר יָתֵר, שהוא יותר מזולתו בכמות או באיכות, או יותר מהראוי והרגיל: אם אמר (המוכר בית כור אני מוכר לך) הן חסר הן יתר (ב"ב ז ב).  שלש עשרה השתחויות היו במקדש של בית ר"ג ושל בית ר"ח סגן הכהנים היו משתחוין ארבעה עשר והיכן היתה יתירה כנגד דיר העצים (יומ' ו א).  כל שיש לו אצבע יתירה וזפק וקורקבנו נקלף טהור (חול' ג ו).  חבה יתירה נודעת להם (לישראל) שנקראו בנים למקום (אבות ג יד). ומעלה יתירה היתה בבית העולמים (ירוש' ערוב' ה כב ג).  לא נתן לתוכה מלח או שנתן לתוכה מעלה עשן נתחייב מיתה אמר ר' זעירה ועובר משום הכנסה יתירה (שם יומ' ד מא ד).  קדירה זו חסרה מלח יתירה מלח חסירה תבלין יתירה תבלין (ע"ז סז.).  כיון שנגעה (בת פרעה) בתיבה נתרפאת לכך חמלה על משה ואהבה אותו אהבה יתירה (מד"ר שמות א).  שתוספתו של הקב"ה יתירה מן העיקר (שם דבר' א).  לבנה זו פעמים חסרה פעמים יתרה (שם שה"ש, מי זאת).  באחד לחדש השני הוא מוצא אותם יתירים שלשת אלפים וחמש מאות ואין אנו יודעים אלו היתרים אם מונה להם עשרים מראש חדש ניסן של שנה שנייה ליציאתם ממצרים (שם במד' א). —  ויתר על דבר: ושתי אמות היו בשושן הבירה אחת על קרן מזרחית צפונית ואחת על קרן מזרחית דרומית שעל קרן מזרחית צפונית היתה יתרה על של משה חצי אצבע שעל קרן מזרחית דרומית היתה יתירה עליה חצי אצבע נמצאת יתירה על של משה אצבע (כלים יז ט).  מלמד שימות החמה יתירין על ימות הלבנה אחד עשר יום (סעו"ר ד).  סאה ירושלמית יתירה על מדברית שתות ושל ציפורית יתירה על ירושלמית שתות נמצאת של ציפורית יתירה על מדברית שליש (ערוב' פג.). חמשת אלפים ושמונה מאות ושמונים ושמונה פסוקים הוו פסוקי ס"ת יתר עליו תהלים שמונה חסר ממנו דברי הימים שמונה (קדוש' ל.). —  *יָתֵר על פלוני, יש לו חשיבות יותר: עבד עברי נקנה בכסף ובשטר וכו' יתירה עליו האמה העבריה שקונה את עצמה בסימנין (קדוש' א ב). —  יָתֵר על בן כך וכך, שהוא בן יותר שנים: הגיורת והשבויה והשפחה שנפדו ושנתגיירו ושנשתחררו יתרות על בנות שלש שנים ויום אחד (כתוב' א ד). —  ובדברים מפשטים: אין מעמידין חזנין אלא חסירי כח ויתירי מדע (מכות כג.).  האיש המכה צריך להיות יתר בדעה וחסר בכח (רמב"ם סנה' טז ט). —  ב)  בחכמת הלשון, *מלה יְתֵרָה, שיש בה אות יתרה מהראוי: לפיכך נקראו ראשונים סופרים שהיו סופרים כל האותיות שבתורה וכו' (והיו בקיאים) בחסירות ויתרות (קדוש' ל.). —  ואמר המליץ: אשר הכין בנין, ופתר כל ענין, ועמד על מנין, חסרים ויתרים (תשו' תלמידי מנחם). —  ובהשאלה, *יָתֵר, תאר לאדם בעל כח, תקיף, עליון: אל תלוה איש חזק ממך ואם הלוית כמאבד, אל תערב יתר ממך ואם ערבת כמשלם (ב"ס גני' ח יב-יג).  — ג) בדקדוק, °אותיות נוספות על עקר המלה, כמו בכלמש: ויש להם טפל בתחלה ובסוף וששה יתרים על כל דבר (דה"ט 71).