1 עי' לקמן, הערה 3.

2 מחוק בגוף הכ"י מקום תיבה אחת, ועוד נשארה בבואת אותיותיה ולפיה שמו המבארים כאן את המלה סביב או סבבתני.

3 כך בגוף הכ"י של הגניזה, והכתב ברור כאן ואין לפקפק בו, ולפי צורתה החיצונה של מלה זו עולה על הדעת בהשקפה ראשנה כי זו מקור מן הפעל הידוע כבה אש.  אבל מכל סגנון הכתוב קודם מלה זו ואחריה נראה ברור כי יש כאן שֵׁם דבר כמו ממצוקות שלהבת שלפניה ומרחם תהום ומשפתי זמה וכו' שלאחריה.  גם אין המליצה מכבות אש, במשמ' מקור של הפעל כבה, מתישבת פה לפי הכונה, ולכן הגיהו שכטר וטאילור לבּה במקום כבה, מלשון בלבּת אש (שמות ג ב).  והשיגו ע"ז שאר מבארי ב"ס מפני שלפי דעת החדשים שם היה כתוב בתחלה בלהבת ולא בלבת, ומלבד זה אין שום צורך לשנות את נוסחת הכ"י של ב"ס כי גם את המלה כבה כמו שהיא אפשר לפרש במשמ' להבה עזה, כי מצאו שמוש שרש כבב במשמ' זו בארמ' בהפעל ונכבביה (ערוב' כט:), ובהשם כבבא (זבח' מו:), ובפרט בלשון אשורי' משמש כבב במשמ' שרף, והשם כִבַּתִ אִשַתִ, שלהבת האש (דליץ, מלון אשורי).  והנה בדבר המלה לַבָּה שבמקרא,אפילו אם באמת נניח כי הנוסחה הקדומה היתה להבה, אין ספק כי בזמנו של בן סירא כבר היתה מקובלה הנוסחה המסורה, ויכול בן סירא להשתמש במלה זו.  וכבב בארמ' אינו שרף אלא צלה.  וגם מציאות השם כבה באשור' במשמ' להבה אינה מספקת יען קשה להניח כי בן סירא השתמש במלה זרה למושג שהיה לו בעבר' הרבה מלים, וכמו"כ קשה להניח כי היתה מלה זו נהוגה גם בעברית, כי המליצה להבת האש באה הרבה פעמים במקרא ובתו"מ ובשום מקום לא השתמשו במלה כבה.  ואעפי"כ הואיל והנוסחה של גוף הכ"י היא ברורה, ועכ"פ יש סמך למלה זו מהלשון האשור', אין יסוד מספיק לפֹסלה, וחיבים אנו להכניסה תחת כנפי לשוננו.