*, ש"ז, — שה"פ מן כִּבָּה: קטן שבא לכבות אין שומעין לו ולא כן תני ראו אותו יוצא ומלקט עשבים אין אתה זקוק לו (שמה) אין לו צורך בעשבים ברם הכא יש לו צורך כיבוי (ירוש' שבת יו יה ד). גורם לכיבוי אסור (בבלי שם מז:). נותנין כלי תחת הנר לקבל ניצוצות בשבת וכו' ולא יתן לתוכו מים וכו' מפני שמקרב את כיבויו (שם). צידת נחש וכבוי גחלת של מתכת בזמן שהיא חמה (ר"ח שם מב.). להבערת התחתונות לא היה צריך אלא לכבוי עליונות היתה עיקר כוונתו (רש"י כרית' כ.).  — ובהשאלה, °כִּבּוּי הכעס: ההבער הוא מהירות הכעס וחדודו הכבוי הוא אחור הכעס ובטול כחו (מאזני צדק, אלגזלי 106). — ובענין הדפק, °כִּבּוּי דפיקתו, חלשתו הגמורה והפסקו: ואם תמצא הכח חלוש ותפחד מן הכבוי אז על כל פנים תערב בזה וכו' רפואה אחרת חזקה מאד בכבוי זרע חזרת (קאנון ג יא ד ג).