1 כל סגנון הדברים מעיד, כי השם כבול אשר קרא חירם להארץ שנתן לו שלמה היה על שם שלא ישרה בעיניו הארץ, ועל כרחך אתה צריך לאמר, כי להמלה כבול היתה משמ' לא טוב, גרוע, וכדומה.  והנה, בשרשי המלים העברים לא נשמר לנו שרש כבל במשמ' זו.  אך אפשר שמלה זו היתה נהוגה בפרט בלשון כנענית, וכבר העיד ע"ז יוסף בן מתתיה (עתיקות היהודים ח ה ג), ואמר שהשם כבול, אם נבארהו עפ"י הלשון של הכנענים, משמ' היא מה שאינו טוב ורצוי, אבל עדותו של יוסף בזה אינה נאמנה עלינו ביותר, כי אפשר שהוא אמר כך עפ"י השערה, אעפ"י שיש לחשב שהוא ידע לשון כנענית, ובודאי לא כתב אלא בידיעה ברורה שכך הוא, כי הלא ברומא היו הרבה כנענים והיה לו לחשש פן יכזבוהו.  וראיה יותר נאמנה למשמ' זו של השם כבול אנו מוצאים בתלמוד (שבת נד.), בהמשא והמתן בפרוש המלה כבולות שבמשנה, שרצו להסתיע מהשם כבול שבמקרא, ואמרו שם: מאי משמע דהאי כבול לישנא דלא עביד פרי הוא דכתיב מה הערים האלה וכו' מאי ארץ כבול א"ר הונא שהיו בה בני אדם שמכובלים בכסף ובזהב אמר ליה רבא אי הכי היינו דכתיב כי לא ישרו בעיניו מפני שמכובלין בכסף ובזהב לא ישרו בעיניו אמר ליה אין כיון דעתירי ומפנקי לא עבדי עבידתא רב נחמן בר יצחק אמר ארץ חומטון היתה ואמאי קרי לה כבול דמשתרגא בה כרעא עם כבלא (כך בנוסח' הדפוסים, ובערוך כי כבלא) ואמרו אינשי ארעא מכבלא דלא עבד פרי.  ע"כ.  ואעפ"י שאנו רואים מכאן שגם לבעלי התלמוד כבר לא היה פרוש מלה זו ידוע בברור, ופרשוה רב הונה ורב נחמן בר יצחק בכונות מתחלפות עפ"י השערות שלהם, וההשערות בעצמן ודאי אינן נכונות ואינן אלא מדרש מלים המוני, אעפי"כ יש לנו פה עדות של רב נחמן בר יצחק שאין לנו שום רשות לפקפק באמתתה, והיא, שבזמנו היו אומרים אנשים בלשון ארמית ארעא מכבלא דלא עביד פרי.  בעדות זו מהלשון החיה בזמנם יש לנו ראיה ברורה כי המלה מכבלא היתה משמשת גם אז כתאר לקרקע גרוע שאינו עושה פרי, וכששאל רב נחמן בר יצחק אמאי קרי לה כבול היתה כונתו לפרש טעם שמוש זה, עפ"י מדרש מלים מהשם כבלא, ואולם בודאי אינו ענין כלל לכאן.

2 ותרגם בגרמנ' זימפפע.