1 הקדמונים לא הכריעו אם המוּכרת הוא כִּבְרָה או כְּבָרָה.  החדשים קצתם מנקדים כף חרוקה וקצתם כף שואית.  ולא נתברר שרש מלה זו ומקורה, ואף לא יסודה, כי קצת הקדמונים אמרו כי עקר המלה הוא בְרָת והכף היא כ הקרוב, עי' ערך בְרָת.  היוני העתיק את עצם המלה כצורתה, והוסיפו מלה שמשמעתה היא כמרוצת הסוס, ונחלקו חכמים בדבר אם זה פרוש שפרשו השבעים את המלה כברה או זו הוספה רק כדי לתת שעור להמרחק.  קצת הקדמונ' אמרו כי הכונה בהמלה כברת היא שעור מיל, יען המרחק מקבר רחל עתה ועד בית לחם הוא, לפי מה שהוגד להם, קרוב למיל אחד (ריב"ג, בהשרשים).  והיותר נראה כי להמלה כברת לא היתה משמ' מדה קצובה, כי אם מרחק מה, ועכ"פ לא מרחק גדול, כמו שנראה ברור במעשה גיחזי ונעמן, כי לפי הנראה מיד אחרי שהלך לו נעמן מלפני אלישע בקש גיחזי ממנו רשות לרוץ אחריו, ואלישע הרשה לו ומיד רץ גיחזי אחרי נעמן, וכל זה לא שהה אלא זמן קצר. — ובמשמ' זו של מדה לא קצובה השתמשו הסופרים במלה זו בספרות. — באחת הכתבות הכנעניות כתוב:  ערפת כברת מצא שמש. והנה סֹברים קצת החכמים כי זו היא המלה כברת ארץ שבמקרא.  אך י"א כי כברת שבהכתבת היא מלשון כבּיר, גדול.