1, פ"י, כָּבְשׁוּ, יִכְבּוֹשׁ, תִּכְבְּשֹוּ, כֹּבְשִׁים, לִכְבּשׁ, לִכְבּוֹשׁ, כִּבְשֻׁהָ, יִכְבְּשׁוּם,  — א) כָּבַשׁ את פלוני או את הדבר, לחץ ודחק עד שהכנעו ולקחו בחזקת היד, כָּבַשׁ את הארץ, לקחה תחת אדנותו ושלט בה, unterwerfen;  assujettir;  subdue : ויאמר להם אלהים (לאדם ולחוה) פרו ורבו ומלאו את הארץ וְכִבְשֻׁהָ ורגו בדת הים ובעוף השמים ובכל חיה הרמשת על הארץ בראש' א כח.  ובתו"מ, בפרט לקח ארץ במלחמה: עיר שכבשוה כרקום וספינה שאבדה בים והיוצא ליהרג גיט' ג ד.  כשכבש משה ארץ שני עממים סיחון ועוג ונתנה לראובני ולגדי ולחצי שבט המנשה אמרו לו דומה שלא נגזרה גזרה אלא על תנאי מכי' בשלח, עמלק ב.  אמר להם (משה לישראל) כל מקום שתכבשו חוץ מן המקומות האלה הרי הוא שלכם וכו' משתכבשו א"י תהיו רשאים לכבוש חו"ל ספרי דבר' נא.  מפני מה כבש דוד ארם נהרים וארם צובא ואין מצוות נוהגות שם שם.  לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד לישיבה אין את חוזר (אבל) חוזר את לסחורה ולפרקמטיא ולכבוש את הארץ ירוש' סנה' י כט ד.  הרבה כרכים כבשום  עולי מצרים ולא כבשום עולי בבל חול' ז..  א"ר יהושע הואיל וכבשנו אותה (את יריחו) תחלה נקדיש את כל שללה לגבוה מד"ר במד' יד.  אלו חשבון מלאה יתושים אין כל ברייה יכולה לכבשה וכו' היו ישראל מתייגעין בו לכבוש את כל עיר ועיר שם יט.  קרא (נבוכדנצר) לנבוזראדן ונשאו ראש על כל החיילות ואמר לו לך כבוש את ירושלם פסיק' רבתי כו.  שלא תהיו משבחים ואומרים אתם כבשתם אותה (את ירושלם) קריה כבושה כבשתם עם הרוג הרגתם שם.  — וכבש את פלוני לעבד, עשהו על כרחו לעבד: וישמעו כל השרים וכל העם אשר באו בברית לשלח איש את עבדו ואיש את שפחתו חפשים לבלתי עבד בם עוד וישמעו וישלחו וישובו אחרי כן וישבו את העבדים ואת השפחות אשר שלחו חפשים וַיִּכְבְּשׁוּם2 לעבדים ולשפחות וכו' ותעשו את הישר בעיני לקרא דרור איש לרעהו וכו' ותשבו ותחללו את שמי ותשבו איש את עבדו ואיש את שפחתו אשר שלחתם אתם חפשים לנפשם וַתִּכְבְּשׁוּ אתם להיות לכם לעבדים ולשפחות ירמ' לד י-יו.  והנה אנחנו כֹבְשִׁים את בנינו ואת בנתינו לעבדים נחמ' ה ה.  ועתה בני יהודה וירושלם אתם אמרים לִכְבּשׁ לעבדים ולשפחות לכם דה"ב כח י.  — *וכבש עם במלחמה: בוא וכבוש את היהודים שמרדו בך ירוש' סוכ' ה נה:.  שיהיו נבזים ושפלים למטה ולא ירימו ראש בישראל אלא יהיו כבושים תחת ידם רמב"ם מלכים ו א.  — *וְכָבַשׁ לפני פלוני, הכניעו לפניו: אדם מגדל שני זרזרין בתוך ביתו אחד גדול ואחד קטן כבש את הגדול לפני הקטן מד"ר איכ', זכור ה'.  — כָּבַשׁ אִשָּׁה, לקחה בחזקה ואנס אותה: והמלך שב מגנת הביתן אל בית משתה היין והמן נפל על המטה אשר אסתר עליה ויאמר המלך הגם לִכְבּוֹשׁ את המלכה עמי בבית אסת' ז ח.  — ובתו"מ: והיתה מצעקת אדוני המלך הרי הוא כבשני לפניך מד"ר אסת' והמלך קם. — והזכר והנקבה כָּבְשׁוּ זא"ז, עשו במאמצי כח: יהודה ותמר שניהם כבשו זה את זה בשעה ששכב עמה ערוך, ערך כבש.  — *כָּבַשׁ את יצרו, גבר עליו, הכניעו: איזהו גבור הכובש את יצרו אבות ד א.  אמר אברהם לפני הקב"ה רבון העולמים גלוי וידוע לפניך שבשעה שאמרת לי להעלות את יצחק בני היה לי מה להשיב ולומר לפניך אתמול אמרת לי כי ביצחק יקרא לך זרע ועכשיו אתה אומר והעליהו שם לעולה חס ושלום לא עשיתי כן אלא כבשתי את יצרי ועשיתי רצונך ירוש' תענ' ב סה ד. שהיה לי מה להשיבך וכבשתי את יצרי ולא השבותיך מד"ר ויקר' כט.  שרואה שדהו מובקרת ואילנותיו מובקרין והסייגין מופרצין ורואה פירותיו נאכלין וכובש יצרו ואינו מדבר תנחומא ויקר' א. — °שֵׂכֶל כֹּבֵשׁ, שיש לו כח לכבשׁ היצר וכדומה: דרך חיים הודעתני וחננתני שכל כובש, הזהרתני ליום פקודה בפקדך על לח ויבש ר"י הלוי, אתה כוננת.  — *כָּבַשׁ כעסו וכדומה: יהי רצון מלפני שיכבשו רחמי את כעסי ויגולו רחמי על מדותי ואתנהג עם בני במידת הרחמים ברכ' ז..  זו היא גבורת גבורתו (של הקב"ה) שכובש את כעסו3 שנותן ארך אפים לרשעים יומ' סט:.  בשר ודם חימה כובשתו אבל הקב"ה כובש את החימה מד"ר בראש' מט.  בשר ודם קנאה כובשתו אבל הקב"ה כובש את הקנאה שם.  הצדקה כובשת הפורענות שלא תבא לעולם שם ויקר' כז.  — ב) במשמ' העקרית של דחק ולחץ: מכבש של בעלי בתים מתירין אבל לא כובשין ושל כובסין לא יגע בו שבת כ ה.  כגון קרשים שכובשין בהן הבגדים ר"ח שם קכג..  — *כָּבַשׁ על פלוני, הכביד עליו, דחק אותו בחזקה: רוצח שהכה את רעהו באבן או בברזל וכבש עליו לתוך המים או לתוך האור ואינו יכול לעלות משם ומת סנה' ט א.  כל הכלים אין נגררין חוץ מן העגלה מפני שהיא כובשת ביצ' ב י.  קשר את הספינה בדבר שהוא יכול להעמידה כבש את האבן ע"ג הטלית אהל' ח ה.  כצפור שהיא נתונה בידי אדם שאם יכבוש ידו מעט הוא חונקה מכי' בשלח ב ו.  מעשה וכבשו עליה (על הערבה) ביתוסין אבנים גדולות מע"ש תוספתא סוכ' ג א.  האומר לחברו כבוש ידך עלי במקוה ה"ז מגונה ר' יהודה אומר כבוש ידך עליו עד שתצא נפשו שם מקוא' ה יד.  כגון בשר ודם שיש לו עקלים של זתים כבש את הקורה זה על זה והשמן יורד מלמעלה והשמן יורד מלמטה כך ההר מיכאן וההר מיכאן כבושין על המעינות מד"ר שמות טו.  ההרים הללו כובשין על תהום שלא יציף העולם שם ויקר' כז.  — *כָּבַשׁ את כֹּבְדוֹ, לחץ והכביד: זאת אומרת שאדם (הסומך על הקרבן) צריך לכבוש את כובדו ירוש' חגי' ב עז ד.  —  *כָּבַשׁ דבר, עצר את הדבר, עכב, הטמין: הכובש את נבואתו והמוותר על דברי נביא סנה' יא ה.  הכובש את נבואתו יונה בן אמתי (שלא רצה להתנבא) תוספתא שם יד יה.  בשעה שתלמידין קטנים כבוש לפניהן דברי תורה הגדילו ונעשו כעתודים גלה להם רזי תורה ירוש' ע"ז ב מא ד.  כופין את המלוה להוציא את השטר ודנין לו על פיו וכו' ואין כובשין לו עדותו וראיותיו התרומ' כח ו.  ועוד כללו באזהרה זו שלא לכבוש עדות כדי שלא יאבד חבירו ממונו החנוך, מצוה רנא.  — *כָּבַשׁ שכרו של פלוני, עצר, עכב: הכובש שכר שכיר עובר משום חמשה לאוין תוספתא ב"מ י ג.  כל הכובש שכר שכיר כאלו נוטל נפשו ממנו גמ' שם קיב..  — *כָּבַשׁ הפקדון וכדומה: אתה פוקד את נפשך בידי וכו' ואיני כובש את פקדונך אלא מחזירה לך בכל בקר פסיק' רבתי לא.  — *כָּבַשׁ אותו, עכבו: למלך שהגיע לו יו"ט באו אריסיו וכו' היתה מטרונא מרמזת בהן  עד שנוהג עמכם תבעו צרכיכם מידו כיון שלא הבינו כבשה אותם מטרונה עוד יום אחד שיתבעו צרכיהן מן המלך פסיק' דר"כ, ביום השמיני.  אותם (מבני המלך) שהיו נשואים במקום רחוק באין אצלו וכשהיו מבקשים לילך היה כובשן עוד יום אחד אצלו שם.  — *כָּבַשׁ את פלוני, כלא אותו: האיש כובש את אשתו שלא תצא לשוק שכל אשה שיוצאת לשוק סופה להכשל מד"ר בראש' ח.  — *כָּבַשׁ פניו4, הסתירם, מפני בושה, וכדומה: בשעה שהיה הנביא בא לקטרגו היה (אחז) בורח למקום טומאה וכובש את פניו במקום טומאה לומר שאין שכינה שורה במקום טומאה ירוש' סנה' י כז ד.  למלך שבא אצל בניו לפרקים כל אחד ואחד אמר אצלי הוא שורה קטן שבכולם אמר אפשר שמניח אבא אחיי גדולים ושורה עמי הלך ועמד ופניו כבושות  ונפשו עגומה  ראה אותו אביו שעמד ופניו כבושות ונפשו עגומה עליו אמר ראיתם בני הקטן שעומד ופניו כבושות ונפשו עגומה עליו עכשיו מאכל ומשתה יהיה משלכם ולינתי אצלו ספרי דבר' שנב.  אמר לו שמעון בן שטח ינאי המלך עמוד על רגליך ויעידו בך וכו' נפנה (שמעון) לימינו כבשו (העדים) פניהם בקרקע נפנה לשמאלו וכבשו פניהם בקרקע אמר להן שמעון בן שטח בעלי מחשבות אתם וכו'. סנה' יט:.  כשאתה מכניס אורחים לביתך לא תתן להם פניך כבושות בקרקע שכל הנותן פניו כבושות בקרקע אפילו נתן כל מתנות שבעולם מעלין עליו כאלו לא נתן רע"ב אבות א טו.  — כבש אבנים וכדומה, לחץ והכניס אותן למקום דחוק, ובמליצה אכל הרבה: יי' צבאות יגן עליהם ואכלו וכבשו5 אבני קלע ושתו והמו כמו יין זכר' ט יה.  — *כָּבַשׁ קָמָה, כפף אותה לצד אחד: הכובש קמה לפני האור והפורץ גדר לפני בהמה אין חייב לשלם מן הדין ירוש' ב"ק ו ה:.  כל (אילן) שהעול (של הבקר החורש) כובשו (אינו נקרא אילן במשא ומתן) ב"ב ע..  ואם שאר האילנות הוא ששייר לא שייר בהם אלא כל שאין העול כובשו וכל שהעול כובשו הרי הוא של לוקח ובכלל השדה נחשב רמב"ם, מכיר' כד יד.  ואם אין בו (בשדה שמכר מלבד האילנות) אלא שאר אילנות שיירם (למוכר) ולא כלם אלא אותן שהם עבים ואין העול כובשן אבל הדקין שהעול כובשן לא מכר מהם כלום טוחו"מ, מכיר' ריו ד.  — °כָּבַשׁ האש, הפחית אותה: שהדליק העכו"ם ואפה העכו"ם ובא ישראל וניער מעט או כבשו לאש הואיל ונשתתף במלאכת הפת הרי זו מותרת רמב"ם, מאכ' אסור' יז יג.  — ובהשאלה, כָּבַשׁ עונותיו של פלוני, דחקם ולחצם יחד והסתירם שלא יֵראו: ישוב ירחמנו יִכְבּוֹשׁ6 עונתינו ותשליך במצלות ים כל חטאתם מיכ' ז יט.  — ואמר הפיטן: טהור עינים יושב שמים, מי אל כמוך, כובש עונות, לובש צדקות, מי אל כמוך שחר' יוה"כ, אדיר ונאור.  טוב ומטיב לבריות, יודע כל נסתרות, כובש עונות, לובש צדקות שם, רחום וחנון.  — *כָּבַשׁ על עון, נתאפק, סלח ומחל: אמר הקב"ה על הכל אני כובש ועל הזמה אני כועס מד"ר במד' ט.  — ג) *כָּבַשׁ פרות בחמץ או בשמן וכדומה, שם אותם בתוך החמץ והניחם שם זמן מה, כדי שיתקיימו: זיתי חולין שכבשן עם זיתי תרומה וכו' דג טמא שכבשו עם דג  טהור תרומ' י ז-ח.  הכובש השולק המולח מעשר' ד א.  וורד חדש שכבשו בשמן ישן וכו' חרובין חדשים שכבשן ביין ישן שבי' ז ז.  הכובש ג' כבשים בחבית אחת שם ט ה.  ואלו ירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח בחזרת וכו' ובמרור יוצאין בהן בין לחין בין יבשין אבל לא כבושין ולא שלוקין ולא מבושלין פסח' ב ו.  האשה שהיתה כובשת ירק בקדרה טהר' ב א.  זתים שכבשן בטרפיהן טהורין לפי שלא כבשן אלא למראה עוקצ' ב א.  ר' יוסי אומר כובשין בצלים של תרומה בחומץ של חולין ואין כובשין בצלים של תרומה בחומץ של תרומה תוספתא תרומ' ט ג.  הכובש עד שיכבוש כל צרכו השולק עד שישלוק כל צרכו ירוש' מעשר' ד נא..  זית כבוש אומר עליו בורא פרי העץ שם ברכ' ו י..  אתרוג תפוח סרוח כבוש שלוק וכו' ומנומר פסול סוכ' לו..  — *כָּבַשׁ דרך, התקין דרך שיהיה נוח לעבור בו, שוה פניו, עשה אותו קשה, רצף באבנים וכדומה: פעם אחת הייתי מהלך בדרך והיתה דרך עוברת בשדה והייתי מהלך בה אמרה לי תינוקת אחת רבי לא שדה היא זו אמרתי לה לא דרך כבושה היא אמרה לי ליסטים כמוך כבשוה ערוב' נג:.  — *כָּבַשׁ גדר וכדומה, מלא אותו בעפר7 וכדומה בין האבנים שלא יוכלו מים לעבר דרך בו: מעשה במערה שהיתה בגינתו של מוסק אחד ברמון8 שהיו כהנים כובשים9 את הגדר ויורדין וטובלין בתוכה תוספתא מקוא' ו ב.

— נִפע', נִכְבַּשׁ, נִכְבְּשָׁה, נִכְבָּשֹוֹת, *לִכָּבֵשׁ, ליכבש, — א) נִכְבְּשָׁה הארץ, שכָּבַשׁ אותה אדם, ונִכְבְּשָׁה לפני פלוני, שפלוני היה השליט עליה: ועבר לכם כל חלוץ את הירדן לפני יי' עד הורישו את איביו מפניו וְנִכְבְּשָׁה הארץ לפני יי' במד' לב כא-כב.  ויקהלו כל עדת בני ישראל שלה וישכינו שם את אהל מועד והארץ נִכְבְּשָׁה לפניהם יהוש' יח א.  — ובתו"מ: ומפני מה לא קדשוה (את הבָּצָע העליונה) מפני שתורפה של ירושלם משם ונוחה ליכבש משם תוספתא סנה' ג ד.  א"ר יהושע השבת כולה קדש וכל מה שנכבש בשבת יהיה קדש ליי' מד"ר במד' יד.  כיון שנכבשה ירושלם היו כל גדולי המלכות נוטלים את הנשים הנאות שבירושלם ומושיבים אותן עמהם בקרון פסיק' רבתי לא.  —  ונִכְבְּשָׁה האשה, נאנסה: והנה אנחנו כבשים את בנינו ואת בנתינו לעבדים ויש מבנתינו נִכְבָּשׁוֹת ואין לאל ידנו נחמ' ה ה.  — ובמשמ' יותר קלה, °נכנעה: לפי שנקבותיהם (של שאר בע"ח) אינן מתחברות לזכרים ולא נכבשות ונשמעות אליהם אלא לענין המשגל בלבד להיותן נפרדות מהזכרים ודבר אין להן עמהם אמנם נקבת האדם הוצרכה להיות לו עזר בעשיית צרכיו ובתקון מזונותיו ועניני ביתו ולכן היה ראוי שתהיה נכבשת ונשמעת אליו בכל אשר יצוה עליה ר"י אברבנאל, בראש' ב כא.  *ונכבש לו בדברים, בדעות, נכנע לפניו, קבל דעתו: שני חברים שהיו עסוקין בדבר הלכה ונכבשין זה לזה בהלכה מד"ר שה"ש, ברח דודי.  — *נִכְבַּשׁ על אשה, עם אשה, שכב אותה: בת כהן לישראל וילדה הימנו בן והלך הבן ונכבש על השפחה וילדה הימנו בן יבמ' ז ה.  הלך הבן ונכבש עם השפחה ספרא, אמור ו.  — *נִכְבַּשׁ על דבר, נדבק בו: מה הרים הללו נכבשים לתהום שלא יעלה ויציף את העולם כך הם הצדיקים נכבשים על הפורענות שלא יצאו וישרפו את העולם מד"ר בראש' לג.  — ב) *נכבש הפרי בחמץ וכדומה: חגבים טמאים שנכבשו עם חגבים טהורים תרומ' י ט.  כל הנכבשין זה עם זה מותרין אלא עם החסית שם י.  הלוף והחרדל והתורמוסין ושאר כל הנכבשין בין שימתיקו ובין עד שלא ימתיקו ניקחין בכסף מעשר תוספתא מע"ש א יג.  — ג) °נִכְבַּשׁ העפר וכדומה, נדחק ונלחץ בכח שיהיה דבוק יחד: וזורקים העפר באמצע להגביה התל ועשוי מדרגות מדרגות וכו' כדי שיעמוד העפר ולאחר שנכבש יפה נוטלים המלבנים מעמידי המדרגה רש"י יחזק' לח כ.

— פִע', כִּבֵּשׁ, *מְכַבֵּשׁ, — א) כִּבֵּשׁ גוי וכדומה, הכניעו בכח מלחמה: גם אתם (את כלי הכסף והזהב) הקדיש המלך דוד ליי' עם הכסף והזהב אשר הקדיש מכל הגוים אשר כִּבֵּשׁ ש"ב ח יא.  — ובתו"מ, כִּבֵּשׁ ארץ: הא למדנו שז' שנה היו מכבשין סעו"ר יא.  הוא (דוד) לא עשה כן אלא חזר וכיבש ארם נהרים וארם צובה ואת היבוסי שהיה סמוך לירושלם לא הוריש אמר לו הקב"ה סמוך לפלטירין שלך לא הורשת היאך אתה חוזר ומכבש ארם נהרים וארם צובה ספרי דבר' נא.  וכי כמה ארצות כיבש יהושע שם שנג.  וכי תעלה על דעתך שישראל מכבשין את הארץ לפני המקום תוספתא ע"ז ב ה.  לא נתחייבו ישראל בנטע רבעי אלא לאחר י"ד שנה ז' שכיבשו וז' שחילקו ירוש' פאה ז כ ג.  שבעה עשר יובלות מנו ישראל משנכנסו לארץ ועד שיצאו וכו' מהם שבע (שנים) שכיבשו ושבע שחילקו ערכ' יב:.  שכן מצינו שלא כיבשו יריחו אלא בשבת קונדר' ר' שמעון הדרשן, משקין ב, גני'.  שידע הקב"ה כי אמת דבר (משה) וכי אם הוא משמיד את העם במדבר ואינו מכבש לפניהן את ארץ כנען האומות אומרין עליו כי קצרה ידו ר"נ גאון, ברכ' לב..  — וכִבֵּשׁ עמים, מלכים, וכדומה: וכי מה עמים כיבש יהושע והלא לא כיבש אלא ל"א מלכים מלמד שכיבש  מלכים ושלטונים שהיו מסוף העולם ועד סופו ספרי דבר' שנג.  — כִּבֵּשׁ את פלוני, הכניעו: אין לי אלא בנכרי שלא כיבשתו ואין שרוי עמך בחצר נכרי שכיבשתו ושרוי עמך בחצר מניין פסח' ח:.  — וכִבֵּשׁ אשה, כמו כָּבַשׁ: איש דרכו לכבש ואין אשה דרכה לכבש יבמ' סה:.  — ב) *לחץ ודחק, כִּבֵּשׁ אפר וכדומה, לחצו ודחקו: ואין גורפין תנור וכירים אבל מכבשין ביצ' ד ה.  — וכִבֵּשׁ דבר, הסתיר: בשעה שתלמידיך קטנים תהי מכבש לפניהם דברי תורה הגדילו ונעשו ת"ח תהי מגלה להם סתרי תורה מד"ר שה"ש, כי טובים. — *כִּבֵּשׁ המעין, כלאהו, עצרהו: וכיבש הקב"ה מעיינו והוליד לחמש מאות שנה מד"ר בראש' כו. — *כִּבֵּשׁ את עינו מפלוני, סגר אותה, לא הביט אליו: בשעה שבקש הקב"ה להחריב את ביהמ"ק אמר כל זמן שאני בתוכו אין אומות העולם נוגעין בו אלא אכבש את עיני ממנו ואשבע שלא אזקק לו עד עת קץ ויבאו האויבים ויחריבו אותו מד"ר איכ', פתיח'.  — ג) *כִּבֵּשׁ זתים וכדומה: מי שכיבש זיתיו בטומאה ומבקש לתורמן בטהרה תוספתא תרומ' ג יח.  — ד) *כִּבֵּשׁ ריחים, עשה אותם ראויים למלאכה, נקר אותם: מעמידין תנור וכיריים וריחים במועד ר' יהודה אומר אין מכבשין10 את הריחים בתחלה מו"ק א ט. 

— הִפע', הִכְבִּישׁ, וַיַּכְבִּישׁוּם, —  כמו קל כָּבַשׁ: וישבו את העבדים ואת השפחות אשר שלחו חפשים ויכבישום11 לעבדים ולשפחות ירמ' לד יא.

— פֻע', *כֻּבַּשׁ, מְכֻבַּשׁ, מכובש, שכבּשוהו: וכי תעלה על דעתך שישראל מכבשין את הארץ לפני המקום אלא כל זמן שהן עליה כאילו היא מכובשת הא אינן עליה כאילו אינה מכובשת תוספתא ע"ז ד ה.  — מְכֻבָּשׁ באבנים טובות, שאבנים טובות קבועות בו, inkrustirt; incrusté: כיצד עשה שלמה המלך הכסא בחכמתו שנתן לו הקב"ה והוא מכובש באבנים טובות ומרגליות דמות כסא שלמה, ביה"מ יליניק, חדר ב.  

— נִתפ', *נִתְכַּבֵּשׁ, — כמו נִכְבַּשׁ, נתכבשה הארץ: אתמול אני הוא שטיהרתי ועכשיו אני אומר שמא נתכבשה (אשקלון) מדבר תורה והיאך אני פוטרה (מן המעשרות) מדבר תורה ירוש' שבי' ו לו ג, שם יבמ' ז ח..  שהיה ליל של פסח והיו מתייראים לומר עכשיו ירושלם מתכבשה בידו כיון שהשכימו בבקר לעמוד ולקרות ק"ש ולהתפלל מצאו אויביהם פגרים מתים מד"ר שמות יח.  כל בירה ובירה שהיתה בירושלם לא היתה ראויה להתכבש פחות מארבעים יום שם איכ', הרס בעברתו.  שכל זמן שהנרות דולקות האומות מתכבשות מד"ר תדשא ב, אפשטין.