ש"נ, מ"ר כְּבָרוֹת, — כלי שאחד משוליו כעין רשת מתוחה עליו, והיא עשויה מבגד או משערות וכדומה, ישימו בו חטים, קמח וכדומה, וינענעוהו כדי להבדיל ולהפריש בין הגסים שאינם יכולים לעבר דרך עיני הרשת ונשארים בפנים הכברה ובין הדקים העוברים דרך עיני הרשת ונופלים למטה, Sieb; crible; sieve: כי הנה אנכי מצוה והנעותי בכל הגוים את בית ישראל כאשר ינוע בַּכְּבָרָה ולא יפול צרור ארץ (עמו' ט ט).  — ובתו"מ:  משאלת במקור נדפס 'משאלה' אשה לחברתה החשודה על השביעית נפה וכברה ורחיים ותנור (שבי' ה ט).  המוציא חבל כדי לעשות אוזן לקופה גמי כדי לעשות תלאי לנפה ולכברה (שבת ח ב).  העושה שתי בתי נירין בנירין בקירוס  בנפה בכברה ובסל (שם יג ב).  ואין שורין את הכרשינין ולא שפין אותן אבל נותן לתוך הכברה או לתוך הכלכלה אין כוברין את התבן בכברה (שם כ ג).  כל התלוים טמאין חוץ מתלוי נפה וכברה של בעה"ב וכו' ותלוי כברת גרנות (כלים טו ד).  משפך של גיתות אעפ"י שהוא עשוי ככברה (תוספתא כלים ב"ב ה יג).  היתה כוברת חיטין בכברה ונמצא שרץ בתוך הכברה (שם טהר' ג ו).  מלמד שעשו (המורים בחצים) גופו (של יאשיהו נקוב) ככברה (ירוש' קדוש' א סא.).  אבוב של קליות היה שם והיה מנוקב ככברה כדי שתהא האור שולטת בכולו (מנח' סו:).  בשעה שהארץ חלולה ככברה והבר מצוי (מד"ר בראש' פב).  תמרה זו אין בה פסולת אלא תמרים לאכילה וכו' סיבים לחבלים סנסנים לכברה (שם במד' ג).  בחייך השאילני הכברה שלך ויש  לו והוא אומר אין לי (שם דבר' ו).  כונס את כל העפר שהוא יכול להסיטו מעל כל פני השדה ונותנו לתוך כברה שנקביה דקין (רמב"ם, טומ' מת י יב).  — ומ"ר: נשרפה (הפרה) חובטין אותה במקלות וכוברין אותה בכברות ר' ישמעאל אומר במקבות של אבן ובכברות של אבן (פרה ג יא).  צובר את גרנו לתוכו וכוברו בשתי כברות דברי ר' מאיר וחכ"א התבואה בשתי כברות והקטניות בשלש כברות (אהל' יח ב).  — ובכנ': כיון שהיה מוציא כל מה שהיה לו בתוך ביתו קרדומותיו וכברותיו היו אומרים ראיתם עין רעה (מד"ר דבר' ו).  — ועי' נָפָה.