* כְּחַל, ש"ז, מ"ר כְּחָלִים, —  כמו *כּוֹחָל, *כְּחוֹל: לא כחל ולא שרק ולא פירכוס ויעלת חן (כתוב' יז. סנה' יד.).  ומעשה באשה אחת שהיה לה בן תשחורת ומת והיתה בוכה עליו בלילות עד שנשרו ריסי עיניה (הלכה אל הרופא) אמר לה כחולי מן כחלי (מד"ר איכ', כלו בדמעות). — ומצוי בצורה זו בסהמ"א:  בני אדם שנחלשו עיניהם וכו' ימהרו לרפא עיניהם בכחלים וברטיות ובתקון מאכלם (חו"ה, היחוד י).  ויהיה להם הספר הזה בכחלים המועילים לבעלי העינים החלושות שמקוים הארוכה ברפאם אותם (שם).  כי העור כשיזדמנו לו הכחלים המועילים שיכול להרפא בהם כשהוא מתעסק בהם אין מן הזריזות שיתאחר מזה ויאמר ימצאני מה שימצא חברי העורים (שם, הכניעה י).  וזימן להם (להעורים) בו (בהבית) עם כל זה כחלים מועילים ורופא חכם לרפאם (ר"י עמדין, מגד' עז קלא.).