°, ש"נ, — סגולת הכֹּחֲנִי, כמו כֹּחִיּוּת: אין בו (באלהים) כחניות כלל לפי שאם היה בו כחניות היה בו האפשרות ומה שיש בו אפשרות אפשר שימצא ואפשר שלא ימצא ויצטרך אל מוציא אחר מן הכח אל הפעל (העקרים ב ד). כל דבר שהוא בכח צריך שיצא מן הכח אל הפעל וכל מה שלא יצא מן הכח אל הפעל הנה מציאותו בכחניות ההוא לבטלה כאלו לא היה (שם ג ג). כי הכחניות נאמר על דבר שאפשר לצייר השכל שום אפשרות אפילו שלא יהיה כן במציאות (שם טוב, מו"נ ב, הקד' כג). כי אין בהם (בשכלים הנבדלים) לא כחניות ולא חמר כלל וכו' ומציאותו (של החמר הראשון) הוא כחניות (רי"א, מפע' ה' ג ז). כי החמרים ההם נבראו בכחניות ובלתי הגבלת צורה (הוא, נחל' אבות ה). ואין בו (באלהים) כחניות ולא אפשרות בדבר מה (הוא, ראש אמנה כ). שאין ענין החמר ומהותו דבר זולת מה שלא ימצא בפעל מבלעדי הצורה כי הוא מתעצם בכחניותו וכו' כי הנה עצם ההיולי הוא כחניותו אל חלוף הצורות (הוא, מפע' ה' ב ד). אבל ימשך ההפסד תמיד מפאת החמר כי הוא מפני כחניותו שהוא טבעו ומהותו יפשוט צורה וילבש צורה (שם). והחשך שהוא אפיסת האור וכחניותו לבוא אל האור (הוא, בראש' א א). היות החמר הראשון מפאת עצמותו וכחניותו בלתי מטריד מקום (הוא, שמים חדש' א). מזגים ותמונות פרטיים וכיוצא תעשינה אל כחניות ובלתי צוריות הנפשות השכליות (ר"י אבוהב, שעה"ש לר"א אירירו ז ח). ובגודל יכלתו בלי תכלית הסכים להתפשט בזה האופן ולנמצאים האלה בתתו הפועל והצורה אל הכחניות וחומר הנמשך ממנו ג"כ לתכלית שיתהווה המורכב או הנמצא השלם (שם ז יב). ששכלי בני אדם הם מציירים כחניות הגשם השמימיי לקבל החלוקה בבחינת היותו גשם וכו' וזהו ההבדל שבין האפשר והכח כי הכח ילקח במה שיצוייר כחניותו ולא שיהיה הכח בעצמות הנושא אלא מצד שכלינו לבד (אפודי, מו"נ ב, הקד' ז).