ב. כִּיר
° 1, ש"ז, מ"ר כִּירִים, — קו בֹּלֵט או חקוק בחמר או בזכוכית או באדמה וכדומה, Strich; ligne; line: עושה בארץ או על הנייר כיר אחד שנקרא ח'ט גבהו אצבע אחת ועושה לו צלע כמין כאן מתחתיו (תשו' הגא', הרכבי שיד). והרי למדנו מן התלמוד שהכירים המכוירים אפילו בסיד לסימן נקראין שנתות (שם שפה).
1 מן פעל *כִּיֵּר.