1, — מכון לבשל עליו עשוי בחֹמר וכדומה, תוכו חלול, מהצד האחד פתיחה להאויר ולגרוף דרך בה את האפר ולמעלה פתיחות ישימו בהן הפחמים וישפתו עליהם הקדרות, Kochherd; fourneau de cusine; stowe: תנור וְכִירַיִם יתץ (ויקר' יא נה).  — ובתו"מ: כופח שהסיקוהו בקש ובגבבא הרי הוא ככיריים (שבת ג ב).  המוכר את הבית מכר את הדלת וכו' אבל לא את הקלת ולא את התנור ולא את הכירים (ב"ב ד ג).  שלש אבנים שעשאן שתי כירים (כלים ו ג).  שמן שביעית אין חוסמין בו תנור וכירים ואין סכין בו מנעל וסנדל (תוספת' שבי' ו י).  שתי כירים המתאימות אחת גרופה וקטומה ואחת שאינה גרופה וקטומה (שם שבת ג ג).  מקום עמידת תנור וכירים בחצר אין להן חזקה (שם ב"ב ב יג).  בשעה שהוא גורף את הכירים ואת התנור הוא לובש רעים מהם (מד"ר במד' ד).  (מעשה) שגזר רבי תענית שירדו גשמים ועמדה זקנה אחת ועשתה לה כירים והעלתה אותו לראש הגג ליבשו והיו הכל מתריעין ומתפללין שירדו גשמים ואותה זקנה מתפללת שיהא חורב ואומרת אל תשמע להן עד שתייבש הכיריים שלי (אגד' בראש' מג).