°, ש"ז, מ"ר כְּלוּלִים, — כמו כְּלוּלוֹת: מוליך לבנה על שבילים לא ידעה והוא ידע שביליה, תקרב אלי שמש ותחבא בזבול ככלה יום כלוליה, חזתה ימי חופה בתוך ביתה הורה ובושה מבתוליה (ר"ש הנגיד, הנה יחידתי). — ואמר הפיטן: ברח דודי עד שתחפץ אהבת כלולנו, שוב לרחם כי כלונו (יוצ' א פסח, ברח דודי).