כַּלּוּב
* 1, ש"ז, מ"ר כַּלּוּבִים, — כעין קרדום שבקצהו ברזל כפוף חזק לאחז בו ולהרס וכדומה, Hackenspiess, harpon, harpoon: למלך שעשה סעודה והיה לו שני שונאים וזימן אותם ואמר לאותם המסובין קבלו את אלו שונאי בסבר פנים יפות וכן עשו לאחר שאכלו ושתו נטלו כלובין של ברזל והיו סותרין בפלטין של מלך (פסיק' דר"כ, זכור).
1 משק' עַמּוּד, וכך גם בערב' כַלּוּב كَلّوب, ובארמ' כולב, ועי' הערה לערך *כלבה.