1, ש"ז, — עשן ואש מתלקח בתוכו, Rauch mit feuer; fumée avec du feu; smoke with fire: והמשאת החלה לעלות מן העיר עמוד עשן ויפן בנימן אחריו והנה עלה כְלִיל2 העיר השמימה (שופט' כ מ).
1 עי' הערה לקמן.
2 הקדמונים והחדשים הביאו גם שם זה בערך א. כליל, ופרשוהו במשמ' הכל, כל העיר, אך אין זה דבור טבעי: כל העיר עלתה השמימה. והתקון של ריב"ג שהכונה בו עשן על כל העיר, אינו מרפא המליצה, כי העקר, השם עשן, חסר. ועל כרחנו עלינו לאמר כי עצם השם כליל משמש פה במשמ' עשן, אלא שהכונה כאן לעשן שאש מתקלחת בקרבו, ויש לזה סמך מלשון הערבית, שבה משמש הפעל כלל גם בענין ענן שהברק מנצנץ בתוכו מעת לעת. אמר אלג'והרי: שחאב מכלל אי מלמע באלברק, ע"כ, — ובעברית: ענן מכֻלל לאמר שהברק מנצנץ בתוכו. וכן לשאן אלערב. והנה הובא פעל זה בהמלונים הערבים בערך כלל במשמ' הרגילה כמו בעברית, אך אין זו הסתעפות טבעית ולכן יש לחשב כי הוא פעל מיוחד משרש מיוחד, וממנו נשאר בעברי' השם כליל שהיה אולי משמש כמו"כ בענין הענן וגם בענין ענן העשן שהאש מאירה מתוכו.