כְּלִילָה

°, ש"נ, — א) שה"פ מן א. כלל: ומן הגדול שבדברים שראוי לך לבחון בהם כלילת1 מתנות האלהים לבעלי חיים וצמח האדמה בגשמים בעת הצורך אליהם וירידתם בעתם (חו"ה, הבחינה ה). ישתדל לספרם (את חסדי הבורא) ולעמוד עליהם בשכלו ולא ישיג את זה בעבור כלילתם1 ורובם והתמדתם ומשיכתם (שם, עבוד' אלהים ה). — ב) כמו *ג. כָּלִיל: ובהיותנו במצרים בתוך הגולה, אותנו משם דלה דלה והפאירנו לעטרת ולכלילה, שנאמר בך בחר יי' להיות לו לעם סגולה (מ' אלדבי, הקד' ש"א).



1 בגוף הערבי הוצ' דר' יהודה: עמומ, עמומהם.

חיפוש במילון: