*1, ש"ז, — צמח, משי גס דומה לצמר: השירים והכלך2 אין בהם משום כלאים אבל אסורים מפני מראית העין (כלא' ט ב). אין מדליקין (נר שבת) לא בלכש ולא בחוסן ולא בכלך ולא בפתילת האידן (שבת ב א). המוציא מצמר גפן ומצמר כלך מצמר גמלים ומצמר ארנביים ומצמר חיה שבים (תוספתא שם ט ג). צמר גמלים וצמר ארנבים נוצה של עזים והשירין והכלך והסריקין (גמ' שם כז.). השיראיו והכלך והסירקין כולן חייבין בציצית (מנח' לט:). בזמן שאדם יבא ללבוש חלוק של צמר או של פשתן ואינו מוצא אויביו מבקשין ממנו השיראין והכלך שבכל המדינות (אדר"נ כ). כי כן נהגו כאן שבגדי פשתן ובגדי צמר גפנים אין הנשים לובשות צבועים אבל בגדי כלך ובגדי משי לובשים אותם הגברים צבועים בכל מיני צבעונים (רב שרירא גאון, בי"ת ג סד).
1 כך נקוד במשנ' מנֻקד' דפוס ליבורנו, וכך בוקסד'. לוי נקד כַּלָּךְ. ולא נתברר לא מקורו ולא משמ' בדיוק, ועי' הערה לקמן .
2 בגמ' ירוש' (שם ט לב.) אמרו השיריין מטכסה והכלך אגבין קיסרי'. והנה מטכסה היא מלה יונית ידועה ומשמ' היא משי כברייתו קודם שהתקינוהו כל צרכו. והמלים אגבין קיסרי', שבהן פרש הירוש' את השם כלך, לא נתברר פרושן. עכ"פ, כיון ששירין הוא משי ואינו כלאים בכלך על כרחנו שגם כלך הוא מין משי. ואמרו שם בירוש': אמר רבן שמעון בן גמליאל חיזרתי על כל מפרשי הים ואמרו כלכה שמו (בגמ' שבת שם ב ד ג כולכא במקום כלכה). ולפי זה אין כלך מלה עברית ואולי גם לא שֵׁמית. ובגמ' בבלי (שבת כ:) הביאו דבר זה בלשון ארמי' בשם שמואל: אמר שמואל שאלתינהו לכל נהותי ימא ואמרי כולכא שמיה, ע"כ, ובעבר': שאלתי כל יורדי הים ואמרו כולכא שמו. והביאו שם עוד פרוש אחר: רב יצחק בר זעירא אמר (כי כלך הוא) גושקרא, ופרש הערוך: הבינוני היוצא מן המשי לא המובחר. ורש"י פרש שהוא בית התולעת. וספרו שם עוד: רבין ואביי הוו יתבי קמיה דרבנא נחמיה אחוה דריש גלותא חזייה דהוה לביש מטכסא א"ל רבין לאביי היינו כלך דתנן א"ל אנן שירא פרנדא קרינן ליה מיתיבי השיראים והכלך והסיריקון חייבין בציצית תיובתא דרבין תיובתא איבעית אימא שירא לחוד ושירא פרנדא לחוד, ע"כ, ובעבר': רבין ואביי היו יושבים לפני רבן נחמיה אחיו של ראש גלות, וראהו שהיה לבוש מטכסה א"ל רבין לאביי זהו כלך ששנינו (במשנה) א"ל אנו קוראים אותו שירא פרנדא. השיבו עליו ממה שנאמר השיראים והכלך, מוכח ששיראים וכלך הם שני דברים, ואמרו שמזה באמת תשובה על דברי רבין, או כי שירא הוא דבר לבד ושירא פרנדא הוא דבר לבד. והנה מכל זה נראה ברור כי הכלך הוא מין משי, או מדרגה ממדרגות התקון של המשי. והערוך ערך כלך כתב: פירוש כלך גושקרא מטכסא השיראין והסיריקון כולן ממין שירא פרנדא הן אלא משונין באריגתן יש מהן דקים ויש מהן עבין יש מהן בניר אחד ויש מהן בב' נירין ויותר יש שיש בהן צורה כדאמרינן ברוקם וחושב, ויש מפרשים כלך פסולת של משי אותן קליפות שנשארו מן המשי שמוציאין התולעין ואין נוחין לטוות. ע"כ. ובערך שר אמר: השירים והכלך פי' שירים שש טוב כלך מין בינוני. ע"כ. והרמב"ם בפרוש המשנה לכלאים אמר: שירים וכלך מיני משי הם וידמו כאילו הם צמר ופשתים מפני שאחד מהמינים ההם חלק כמו הפשתים והשני יש בו יבשות והוא שעיר כמו הצמר. ע"כ. וביד החזקה (כלא' י א). כתב וז"ל: ויש בכרכי הים כמו צמר שגדל על האבנים שבים המלח תבניתו כתבנית הזהב והוא רך ביותר וכלך שמו. ע"כ. ולא נתברר לי מקור פרוש זה שאינו לפי פרושו בפרוש המשנה. ועי' עוד ערך משי וערך שיר.