— קל לא נמצא.

— פִע', כִּנָּה, אֲכַנֶּה, אֲכַנְּךָ, — כִּנָּה את פלוני, קרא לו שֵׁם נוסף מלבד השם הרגיל, Jem. ein. Beiname geben; donner à qqn. un surnom; to surname:  זה יאמר ליי' אני וזה יקרא בשם יעקב וזה יכתב ידו ליי' ובשם ישראל יְכַנֶּה1 (ישע' מד הׂׂ).  ואקרא לך בשמך אֲכַנְּךָ ולא ידעתני (שם מה ד).  — ובמשמ' קרא דבר לא בשמו האמתי כדי להעלימו מהשומע, לבלתי ירע הדבר בעיני השומע, וכדומה:  אדברה וירוח לי אפתח שפתי ואענה אל נא אשא פני איש ואל אדם לא אֲכַנֶּה כי לא ידעתי אֲכַנֶּה (איוב לב כ-כב). — ואמר בן סירא:  רחם על עם נקרא בשמך ישראל בכור כיניתה רחם על קרית קדשך ירושלם מכון שבתך (ב"ס גני' לו יז-יח).  בצרכו אליך יפתה אותך ובתשואות חן חן ישר יכנך (הוא, תרג' ב"ז ו יג). — ובתו"מ, כִּנָּה דבר, במשמ' קרא את הדבר לא בשמו האמתי אלא בשם אחר: המכנה2 בעריות משתקין אותו (מגי' ד ט).  (כתוב) והנוגע בהם כנוגע בבבת עינו וכו' בבבת עין אינו אומר אלא בבבת עינו כביכול כלפי מעלה אלא שכינה הכתוב וכו' בצאתו מרחם אמו מרחם אמנו היה לו לומר כינה הכתוב (מכי' בשלח ו).  (כתוב) אריה שאג מי לא יירא מי נתן כח וגבורה בארי לא הוא אלא הרי אנו מכנין אותו לשכך את האזן כיוצא בו והנה כבוד אלהי ישראל בא מדרך הקדים וגו' מי נתן כח וגבורה במים לא הוא אלא הרי אנו מכנין אותו מבריותיו לשכך האזן (שם יתרו ד).  (כתוב) והנם שולחים את הזמורה אל אפם (אל אפי היה צריך לאמר) אלא שכינה הכתוב וכו' כיוצא בו וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב (כבודו היה צריך לאמר) אלא שכינה הכתוב (ספרי במד' פד).  (אמר משה) ואל אראה ברעתי (ברעתם היה לו לאמר) אלא שכינה הכתוב (שם).  (כתוב) ויאכל חצי בשרו חצי בשרנו היה צריך לאמר וכו' אלא שכינה הכתוב (שם קה).  חביבים ישראל כשהוא מכנן אין מכנן אלא בכהנים (שם קיט).  כל המקראות הכתובין לגנאי מכנין אותן לשבח כגון אשה תארש ואיש אחר ישגלנה בכל מקום שכתוב ישגלנה קורין ישכבנה (תוספתא מגי' ד לט).  כתב הכתב ליחיד מכנין אותו לרבים לרבים אין מכנין אותו ליחיד (שם מא).  — ובמשמ' קרא לפלוני שֵׁם של גנאי או של לֵצנוּת:  ולא צעדתי בין החבירים ולא כיניתי שם לחבירי ולא שמחתי בתקלת חבירי (ירוש' תענ' ג סז.).  כל היורדין לגיהנם עולים חוץ מג' שיורדין ואין עולין ואלו הן הבא על אשת איש והמלבין פני חבירו ברבים והמכנה שם רע לחבירו (ב"מ נח:). — ומצוי מאד בסהמ"א:  על זה אמר שלמה אני ישנה ולבי ער כנה הגלות בשינה והלב הער התמדת הנבואה (כוזרי ב כד).  חשבו קצת אנשים כי המים הנזכרים בתחלת מעשה בראשית כנוי להיולי הזאת וכו' וכינה (הכתוב) בהעדר הצורה והחבור בחשך ותהו ובהו (שם ה ב).  יש מקומות שאנשיהם עלגים ומפסידין את הלשון ומכנין על דבר בדבר אחר (רמב"ם, נדר' א טז).  שהיו ארמיים שלשון שבועה בלשונם מומתא והעלגים מכנין אותה ואומרים מוהא (הוא, שבוע' ב ה).  כשהיה אחד מחביריו חפץ לאמר עליו דברים קשים הרבה היה מכנה אומר בלשון כאומר למי שאינו לנוכח (ר"מ אלשיך, איוב לב כא).  על כן כניתי הדבר אליך ואמרתי תרשיע ולא אמרתי ירשיע (שם לד יח). — ואמר הפיטן:  מים לא רך כניתה ברשם, להרגיע ברעפם לנפוחי גשם, להחיות מזכירים גבורות גשם (ר"א קליר, גשם, אף ברי). דמני נאוה ותרוצה, כִּנַּנִי בלא פרצה, יפה את רעיתי כתרצה (שלמה בר"י, א פסח, אהבוך).  שבחה בחכי ושירה בערכי אכנה למלכי בפחד ואימה (צחות ו:).

—  נִתפ', *נִתְכַּנָּה, —  כִּנָּה את עצמו:  ג' שמות נקראו לו (לשלמה) ידידיה קהלת ושלמה ריב"ל אמר שבעה וכו' אלא שנתכנה בהם והוצרכו להדרש (מד"ר במד' י). —  ואמר הפיטן:  דלותי צפות בקר, לילי לא ישתנה, אויב הבלי שוא בִקּר, ואני בך אתכנה, איך הוא ינעם בשקר, ובקשט אתענה (ר"י הלוי, יקדישון היום).  כל היום וכל הלילה מזומנים, להזכיר קדושת אמונים, להעריץ זכירת גוי שומר אמונים, ובשם ישראל מתכנים (שבת זכור, אלהים אל דמי).  זה מכר וזה קנה לאום בשפלות נתכנה, ושפלה איננה (סליח' יום ו, חוקר הכל).  — ובחכמ' הלשון °נִתְכַּנָּה, נעשה כנוי, ש"ת:  ומפארור לא יתכנה ליחיד ולרבים ולנקבה מענין השחרות כאשר יתכנה ממלת שחרות (ר"א בדרשי, חות"כ, ערך פארור). 

—  פֻע, °כֻּנָּה, עת' יְכֻנֶּה, —  שכִנוּ אותו:  בנו סבל יכֻנה דל והלך, ובן חכם יכֻנה שר ומלך (רה"ג, ירא האל). —  ונהוג הדבור ראובן המכֻנה כך וכך:  זה הכתב שלח אלי החכם הנכבד ר' שמואל בר יהודה בר שלמה דלוני"ל הדר בנרבונה המכונה דון שמואל בונגודש (מנח' קנא' לאבא מארי צה).  — ובחכמת הלשון, שֵׁם מְכֻנֶּה, שנוסף עליו כנוי:  דע כי הכנוים משתנים בהשתנות השמות המכונים (הרקמה שער יז).  כי שמות העצם לא יבאו עם הכנוי וכל שאר השמות אפשר שיכונו (מקנה אברהם, בשם העצם).

— פָעו', °כָּנּוּי, כְּנוּיָה, כְּנוּיַת3 — שמכנים אותו:  ראה גורל אוית הושם לרועים לעית, ולקאת מדבר הייתי דמוית, גולה כְּנוּיַת וסורה גנוית (ר"א קליר, איכה תפארתי).

— נִפע', °נִכְנָה, הִּכָּנוֹת, — כמו פֻעל, נקרא בשם מן השמות:  שקודם לכן לא היה (שלמה) שלם בחכמה ולא היה ראוי להכנות בשם חכם (מנח' קנא' לר"י מפיסא 12).