* 1, כינה, — שם היחיד מן כִּנִים:  ההורג כינה בשבת כאילו הורג גמל (שבת יב.).  קרצתן כינה (ערוב' סה.).  זה ההורג כינה בפני חבירו ונמאס בה (חגי' ה.).  — ותולעת קטנה שבתבואה:  הדירה והכנה שבתבואה כשרים מפני שאין בהם לחה (פרה ט ב).  האוכל את הדירה ואת הנמלה ואת הכנה שבתבואה חייב (תוספתא תרומ' ז יא).  מים מקודשין שנפל לתוכן שקצים ורמשים וכו' כגון הנמלה והדירה והכינה שבתבואה (רמב"ם, פרה אדומ' ט יא).  — ותולעת בבני מעים:  י"ג דברים נאמרו בפת שחרית מצלת מן החמה וכו' ונזקק לאשתו ואינו מתאוה לאשה אחרת והורגת כינה שבבני מעים (ב"מ קז:).