1,  ש"נ, — גן נטוע אילנות נותנים צל, beschat. Garten; jardin ombragé; shad. grden:  גפן ממצרים תסיע תגרש גוים ותטעה וכו' כסו הרים צלה וכו' יכרסמנה חזיר מיער וזיז שדי ירענה אלהים צבאות שוב נא הבט משמים וראה ופקד גפן זאת וְכַנָּה2 אשר נטעה ימינך (תהל' פ ט-יו). —  ואמר המשורר:  שושן חסדים וחבצלת יופי בשכל טוב מהוללת, ציצת יקר צמחה בכנת הוד יפעת הדרה לא מחוללת (ר"י הלוי, שושן חסדים).  כנה אמיריה עדי רום נגעו (רמב"ע, דיואן קכד, כ"י בודל').  והתלונן בצל כנת בשמים עלי כל עץ בגן האל קופה, סעפיה בלב ערץ ולארות בשמיה עדי ארץ כפופה (שם קנח, ברשפי הבכי). ואיך גבר יקו לארות בידו פרי כנות בצמאון שתולות (שם שם קה).  קחה לך תשורה בדולח  אמרים, ומה טוב מנחות כמו זאת שלוחות, וכנות אהבים יסופון ארזים, בגן אל והן רעננות ולחות (הוא, הקד' התרשיש).  תשיב את שבותנו, כאפיקים בתוך כנה, הרים יפצחו רנה, לזורעי קצירנו (מזמור לכבוד שבתי צבי, בקבץ עניני שבתי צבי). — ואמר הפיטן בכונה לישראל:  פרצת גדר כנה נטועה, צו לגדר ולהתפאר מטעה (מחז' רומ', קדוש' ליוה"כ, וחיות).  רעה את צאנך אריות זרו, ושפוך חרונך באומרים ערו, וכנת ימינך פרצו וארו, לא השאירו עוללותיה (ר' אברהם חזן, פיוט לר"ה, אחות קטנה).  רחם על כנה נטעתה ושלח לה נגיד ומצוה (ר"י נגארה, ידפוק לבבי).  פקוד גפן כנתך, גורל וחבל מנתך, כרם חמד גנתך (שמעון בר"י, שבת ב אח"פ, אל אל חי). נטע כנתך למגזר ברזל וחריצים, נטשת ועזבת ובאו בה פריצים (סליח' ב עי"ת, תוחלת ישראל).  — ובהשאלה, °כַּנַּת חסדים וכדומה:  כנת חסדים עקרו ויחתרו אחר קציריה עדי התזו (רמב"ע, דיואן סא, כ"י בודל').  ואמרותיו (של הזמן)  חמת תנינים ואם מחמאות חלקו המה פתוחות, וכי חקו חציר וכנות חסדים תת באש מות כסוחות  (שם סא).