* 1, ש"ז, מ"ר כִּנּוּיִם, — כִּנּוּי דבר, א) לא שמו האמיתי של הדבר אלא שֵׁם שנקרא כך לסבה מן הסבות, Beiname; surnom; by-name: המגדף אינו חייב עד שיפרש השם א"ר יהושע בן קרחה בכל יום דנין את העדים בכינוי (שיאמרו במקום שם המפֹרש) יכה יוסי את יוסי נגמר הדין לא היו הורגים (עפ"י עדות זו ששמעו את הקללה) בכנוי אלא מוציאים כל אדם לחוץ ושואלים את הגדול שבהן (שבעדים) ואומרים לו אמור מה ששמעת בפירוש והוא אומר שבוע' ז ה. והמקלל אביו ואמו אינו חייב עד שיקללם בשם (אִם) קללם בכינוי ר' מאיר מחייב וחכמים פוטרים שם ח.  במקדש אומר את השם (בברכת כהנים) ככתבו ובמדינה בכינויו סוטה ז ו.  (כתוב) כה תברכו את בני ישראל בשם המפורש אתה אומר בשם המפורש או אינו אלא בכינוי ת"ל ושמו את שמי על בני ישראל בשם המפורש ובמדינה בכינוי ספרי במד' לט.  מהו לקרוע על הכינויים (אם קלל את השם בכנוי) וכו' (זאת אומרת) שקורעין על הכינויין ירוש' מו"ק ג פג:.  בן נח שבירך את השם בכינוים סנה' נו..  נאמר ונוקב שם יי' מות יומת יכול לא יהא חייב אלא על שם המיוחד בלבד מניין לרבות את הכינויין תלמוד לומר איש איש כי יקלל אלהיו וכו' דברי ר"מ וחכ"א על שם המיוחד במיתה ועל הכינויין באזהרה שבוע' לו..  זה שמי לעולם חסר וא"ו שלא יהגה אדם את ה' באותיותיו וזה זכרי לדור דור שאין אומר אותו אלא בכינוי מד"ר שמות ג.  —  וכִנּוּי נדרים וכדומה: כל כנוי נדרים כנדרים וכו' האומר לחבירו מודרני ממך מופרשני ממך מרוחקני ממך וכו' נדר' א א.  האומר לחבירו קונם קונה קונס הרי אלו כינויין לקרבן חרק חרך חרף הרי אלו כינויין לנזירות שבות שקוקה נדר במותה הרי אלו כינויין לשבועה שם ב.  כל כנוי נזירות כנזירות האומר אהא הרי זה נזיר נזיר א א.  בית שמאי אומרים כינויי כינוין אסורין וב"ה אומרים כינוי כינוין מותרין תוספתא שם א א.  — °כִּנּוּי סופרים: שמנה עשר דברים כתובים בתורה ואינם כתובים כתיקונם וחכמי ישראל קורים אותם בתיקון סופרים לא שתיקנו אותם שמחקו וכתבו אלא שכתב משה רבינו בתורה ומה שכתבו הנביאים בשאר הספרים כשכתבום על כינוי כתבום הסופרים לא חיסרו ולא הותירו וראויים להקרות כינויי סופרים דה"ט, סי' נו.  —  *ובכלל, במשמ' שם תאר: ושמביע אני עליכם וכו' בחנון ורחום בארך אפים ברב חסד ובכל הכנויין הרי אלו חייבין שבוע' ד יג.   לא ירבה בכנוים של שם ויאמר האל הגדול הגבור והנורא והחזק והאמיץ והעיזוז שאין כח באדם להגיע בסוף שבחיו רמב"ם, תפלה ט ז.  שלשה ישימו לך אהבת אוהבך זכה שתתחילהו בשלום כשתפגעהו ותרחיב לו מושב ותקראהו בחביב מן הכנויים מבח' הפנינ', שער החברים.  וזה הענין הוא פשוט בין בני מוסר לקרא איש לאחיו בחביב שבכנויין וכו' והקרוב אצלי שאמר בן יקא כנוי לבעל הדת המתחכם יותר בדרך ההיקש מלמד התלמיד', בראש'.  שהשם קרא אברהם אהובי שהוא החביב שבכנויי השלמים כי האהבה היא העיקר שם.  כי התארים הנמצאים בתורה הנאמרים בבורא וכו' הם שמות מיוחסות לו ית' הנק' בלשון רז"ל מדות והם כל הכנויים כמו רחום וחנון ודומיהם מנח' קנא'  לר"י מפיסא 22.  — וקצת °במשמ' רמז: ועתה אשר באתי לדבר אל המלך בכנוי עלי ועל בני כי יראני העם הפחידוני מלבקש את אדוני על בנו רש"י ש"ב יד טו.  — ב) °בדקדוק, כִּנּוּי, האותיות הנוספות להשׁם או הפעל לרמז להגוף, דְּבָ-רִי, דבר-ךָ,  אהבתי-ךָ, אהבתי-הוּ: דע כי הכנויים משתנים בהשתנות השמות המכונים כי מן הכנוים מהם שיהיה בכנוי לפעול בו ומהם מה שיהיה כנוי למדבר בו וכל אחד מאלה הכנויים משתנה עוד מדרך הפרידה והקבוץ וענין הכנוי הוא שתסתיר השם הנגלה ותבא כנויו וצפונו על דרך הקצור הרקמה, שער יז.  ועתה דע לך מה הם הכנוים דע כי הם עשרה בין כנויי זכרים ונקבות ספ' הגלוי לרי"ק קיג.  והכנוים מורים על הפעול הידוע הנזכר ולפיכך נקראו כנוים כי הם במקום שם הפעול רד"ק, מכלול, שדה"פ.  אעפ"י שכנויי שמות הפעלים לפעמים יורו הפועל ולפעמים יורו הפעול וכו' הפעלים בעצמם לא יורו בכנוייהם אלא הפעולים בלבד מקנה אברהם, בשמושי הכנו'.  — ג) °בחכמת החשבון, כִּנּוּי השבר, המספר המורה לכמה חלקים נחלק המספר: והנה בדמיון הראשון נתיר כנוי השבר אל מרובע וזה שנכפול אותו עם איזה מספר עד שיהא מרובע וכו' ובדמיון השני נתיר כנוי של שבר המספר הפשוט אילם ליש"ר מקנדיה, כתב משה מיץ.