*, ש"נ, מ"ר כְּנִיסוֹת, — שה"פ מן כָּנַס, א) קבוץ, אספה, יוֹם כְּנִיסָה, יום שהכל נאספים העירה, יום השוק וכדומה:  כפרים ועיירות גדולות קורין (את המגלה) בי"ד אלא שהכפרים מקדימין ליום הכניסה (מגי' א א).  הואיל ונדחו עיירות גדולות ממקומן ידחו ליום הכניסה (תוספתא שם א ב). — בית כְּנִיסַת עצים, שאֹספים שם עצים:  המוכר את המרחץ וכו' לא מכר לא את הבריכות וכו' אף לא בית כניסת עצים (תוספתא ב"ב ג ג). — ובמשמ' °מְסִבָּה:  כיון שנתמנה אדם פרנס על הצבור אסור בעשיית מלאכה וכו' קל וחומר לאכול ולשתות ולהשתכר בפני רבים ובכניסת עמי הארץ ובסעודת מרעות (רמב"ם, סנה' כה ד). —  ב) ביאה פנימה:  ה' שערים היו להר הבית שני שערי חולדה מן הדרום משמשין כניסה ויציאה קיפונוס מן המערב משמש כניסה ויציאה טדי מן הצפון לא היה משמש כלום (מדות א ג).  ר' נחוניא בן הקנה היה מתפלל בכניסתו לבית המדרש וביציאתו תפלה קצרה אמרו לו מה מקום לתפלה זו אמר להם בכניסתי אני מתפלל שלא יארע דבר תקלה על ידי וביציאתי אני נותן הודאה על חלקי (ברכ' ד ב).  הנכנס לברך מתפלל שתים אחת בכניסתו ואחת ביציאתו (שם ט א).  שנים שקידשו שתי נשים ובשעת כניסתן לחופה החליפו את שלזה לזה ואת של זה לזה (יבמ' ג י).  מקום שיפה במקור נדפס 'הורע' כחו בכניסתה (לחופה) הורע כחו ביציאתה (כשנתגרשה) מקום שהורע כחו בכניסתה יפה כחו ביציאתה (כתוב' ח ד).  אמת המים העוברת בחצר אין ממלאין הימנה בשבת אלא אם כן עשו מחיצה גבוהה עשרה טפחים בכניסה וביציאה (תוספתא ערוב' ט כו).  נח בכניסתו לתיבה נאסרה לו תשמיש המטה (ירוש' תענ' א סד ד).  ביהודה בראשונה היו מייחדין את החתן ואת הכלה שעה אחת קודם כניסתן לחופה כדי שיהא לבו גס בה (כתוב' יב.).  אמר ריש לקיש פועל בכניסתו (לעיר צריך לותר) משלו ביציאתו (לעבודה) משל בעל הבית (ב"מ פג:).  אנשי אלכסנדריא היו מקדשין את נשותיהן ובשעת כניסתן לחופה באין אחרים וחוטפין אותן מהן (שם קד.).  המזוזה נכתבת על הימין בכניסתו מן השוק לבית שער וכו' דרך כניסתו מבתים לאכסדרה (מס' מזוזה ב).  וישם לך שלום שלום בכניסתך שלום ביציאתך שלום עם כל אדם (מד"ר במד' יא).  לאחד שהיה שט על פני הנהר היה רץ ורצין אחריו אמרו לו מעוט בכניסה שלא תרבה ביציאה ותיגע (שם קהל', שמח בחור).  לעולם תהא נאה בכניסתך ונאה ביציאתך (דא"ר ד). —  בֵּית כְּנִיסָה, מקום הכניסה:  יצא (הכה"ג) ובא לו אל בדרך בית כניסתו ומתפלל תפלה קצרה (יומ' ה א). —  וגם °כְּנִיסָה לבד, מקום שדרך בו נכנסים:  כניסת הבית חדר שלפני הטרקלין (רש"י ברכ' כב:). —  ודברים לא בע"ח:  בשלשה פרקים בודקין את היין בקדים של מוצאי החג ובהוצאת סמדר ובשעת כניסת המים בבוסר (גיט' ג ח).  המים אין בודקין (את הסוטה) אלא כדרך כניסתן בה (רש"י במד' ה כז). —  ובמשמ' התחלת דבר:  לקדשו (את השבת) בברכה מכאן אמרו מקדשין על היין בכניסתו (של שבת) (מכי' יתרו ז).  זוכריהו (את השבת) על היין בכניסתו (פסח' קו.).  כניסת ר"ה שלהן אינה תלויה במעשה אלא משהגיע היום הוא ר"ה ומתחדשת השנה (רש"י ר"ה ז:). —  ג) °ההפך מן בליטה, כמו פגימה רחבה:  עשו את חומת ההיכל במערב למטה שבעה אמות והוצרכו לגרוע ממנה אמה כנגד תקרת התא האמצעי להניח ראשי הקורות על אותה כניסה (תוספ' יומ' נב.). —  ד)  °בסגנון הקראים, כמו בית כנסת1:  צריכה כל כניסה לעשות חלונות מכונות נגד המקדש (ר"א הקראי, ג"ע, תפלה).