1, ש"נ, בכנ' כְּסוּתְךָ, כְּסוּתֹה, כְּסוּתוֹ, כְּסוֹתָהּ, כְּסוּתָם, — א) שהמ"פ מן כסה, וכל דבר שמכסים בו, וביחוד כְּסוּת עֵינַיִם, לשים על העינים, ובהשאלה, נתן כסות עינים לפלוני, עשה מעשה להסתיר אמת ענינו: ולשרה אמר (אבימלך אחרי תתו לה לצאת מביתו) הנה נתתי אלף כסף לאחיך הנה הוא לך כְּסוּת עינים2 לכל אשר אתך ואת כל ונכחת בראש' כ יו.  — והשתמשו במליצה זו הסופרים: כי ערות הארץ באתם לראות וכדי לכסות תכלית ביאתכם באתם פה לשבר מעט אוכל הזה להיות לכם כסות עינים ר"י אברבנאל, מקץ. — ב) כל דבר שאדם מכסה בו גופו, בגד, לבוש, Kleid ; vetement; cloth במקור נדפס בגרמנית 'Klisd' אם חבל תחבל שלמת רעך עד בא השמש תשיבנו לו כי הוא כְסוּתֹה לבדה הוא שמלתו לערו במה ישכב שמות כב כה-כו.  אם אחרת יקח לו (לאשה) שארה (של אמה העבריה) כְּסוּתָהּ וענתה לא יגרע שם כא י.  גדלים תעשה לך על ארבע כנפות כְּסוּתְךָ אשר תכסה בה דבר' כב יב.  ערום ילינו מבלי לבוש ואין כְּסוּת בקרה איוב כד ז.  אם אראה אובד מבלי לבוש ואין כְּסוּת לאביון אם לא ברכוני חלצו ומגז כבשי יתחמם שם לא יט-כ. — ובתו"מ: מוכרי כסות מוכרין כדרכן וכו' תופרי כסות תופרין כדרכן ובלבד שלא יתכוונו בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים כלא' ט ה-ו.  פסק להכניסה ערומה לא יאמר הבעל כשתבא לביתי אכסנה בכסותי אלא מכסה ועודה בבית אביה כתוב' ו ה.  הנודר מן הכסות  מותר בשק וביריעה ובחמילה נדר' ז ג.  גזלו לסטים את כסותו ונתנו לו כסות אחרת ב"ק י ב.  אחד משוח בשמן המשחה ואחד המרובה בבגדים ואחד שעבר ממשיחתו מחזירין (במותם) את הרוצח וכו' לפיכך אמותיהן של כהנים מספקות להן מחיה וכסות כדי שלא יתפללו על בניהם שימותו סנה' ב ו.  לא היו ישנים בבגדי קדש אלא פושטין ומקפלין אותן ומניחין אותן תחת ראשיהן ומתכסין בכסות עצמן תמיד א א.  כבדהו (את יום השבת) במאכל ובמשתה ובכסות נקיה מכי' בא ט.  אין טומנין חמין משחשיכה אבל מוסיפין עליהן כסות וכלים ירוש' שבת ד ז..  כל המחובר לכסות הרי הוא ככסות שם ו ח..  שתהא הכסות לפי השא' שלא יתן לה את (הכסות של) הילדה לזקינה ולא את (של) הזקינה לילדה וכו' שתהא הכסות לפי העונה שלא יתן של קייץ בימות הגשמים ולא של גשמים בקייץ שם כתוב' ה ל:.  כסות אשת חבר וחיי עם הארץ כסות אשת חבר קודמת לחיי עם הארץ מפני כבודו של חבר שם הור' ג מח..  סוחרי כסות היוצאים בטליתות מקופלות ומונחות על כתיפן בשבת בבלי שבת קמז..  אמר רב פפא משמחו (את יום השבת) בכסות נקיה ויין ישן פסח' עא..  תכפוהו אבליו זה אחר זה הכביד שערו מיקל בתער ומכבס כסותו במים מו"ק יז:.  כתב לה פירות כסות וכלים שיבואו עמה מבית אביה לבית בעלה כתוב' מז..  אמר רב הונא בודקין (את העני אם הוא עני באמת) למזונות ואין בודקין לכסות ב"ב ט..  אמר ר' פנחס בנוהג שבעולם אדם מכבס כסותו בימות הגשמים כמה יגיעות הוא יגע עד שלא ינגבה מד"ר ויקר' כח. — ובהשאלה להעור: כסות היורדת עם אדם לשאול היא באה עמו ירוש' כלא' ט לב:. — ומשל: הדר בני אדם כסותן דא"ז י. — ובמליצה: אלביש שמים קדרות ושק אשים כְּסוּתָם ישע' נ ג. — ואמר המשורר: לֻבש ענן בקר בשמש וסר מעל כנף שחר כסותו ר"ש הנגיד, הנרפא הזמן. — ובמשמ' דבר המסתיר מעיני רואים: ערום שאול נגדו ואין כְּסוּת לאבדון איוב כו ו, שאין האבדון נסתר מעיניו. — ובמליצה: °כְּסוּת הבשׁת וכדומה: כי כל אשר יעשה מכל אלה הדברים המגונים שזכרנו אינו עושה אותם אלא לאחר שיפשוט כסות הבשת מעליו חו"ה, הבחינ' ה.  הפרישות כסות בשר הערוה ושבר הרעבון שם, הפריש' ב. — ומ"ר °כְּסוּתִים3, כְּסוּתָיו: שלא יביא אדם בהן לידי תקלה ויטלה (הציצית) מכסותיו ויטילה לכסות אחרת תשו' הגא', כ"י גני' גנזב' דף 333. — ומ"ר °כִּסְיוֹת4: קדירות שטומנין בהן והן ברמץ מערב שבת ומכסין אותן בכסות הראוי כגון גלופקרין ובסדינין ובשאר כיסיות הראויות שם, דף 159.