כְּעוֹס

*, ש"ז, — מקום עקיצת נחש וכדומה, שהארס נכנס בו מיד ומסמם את הגוף: שמטילות (בנות ירושלם) מור ואפרסמון במנעליהן ומהלכות בשוקי ירושלם וכיון שמגיעות אצל בחורי ישראל בועטות בקרקע ומתיזות עליהם ומכניסות בהן יצר הרע כארס בכעוס1 (שבת סב:).



1 בקצת כ"י נוסח' אחרות: כארס נחש, כארס נחש כעוס (ד"ס), אבל בנוסח' הדפוס' וגם בערוך כמו בפנים. ופרש הערוך בכעס, אמר וז"ל: פירוש רוקו של נחש בכעס שהוא ממית כמו שאנו אומרים ארס של נחש בכעס בשיניו הוא עומד וכו' פי' אחר בכעוס כמו שתכעוס החיה ותכה בכעס ומכתה שמשלחת ארס. ע"כ. וכעין זה רש"י: נחש כעוסה. אבל, זה דחוק לפי הלשון שנראה שהוא מדמה איכות כניסת יצר הרע לתוך הבחורים כמו הארס בתוך הכעוס, ולכן נראה כי הכונה בהמלה כעוס מקום שהארס של הנחש מחלחל ומסמם את הדם, והוא מקום העקיצה. אעפ"י שאין מקור במשמ' זו להמלה כעוס.

חיפוש במילון: