כִּעוּר

*, ש"ז, — דבר כָּעוּר, במראה וכדומה: דבר שהוא כעור בזה ובזה מום בזה ואין מום בזה אבל דבר שהוא נויי בזה ומום בזה כגון (זו הקרחת אעפ"י שהוא מום לא הזכירה) (ירוש' קדוש' ב סב ד). תמורת עושר עוני תמורת זרע שממה תמורת חן כיעור תמורת ממשלה עבדות (יצירה ד א). — ובמוסריות: אמרו חכמים רחק מן הכיעור ומן הדומה לכיעור (תוספתא יבמ' ד ז). ר"א אומר לעולם יהא אדם בורח מן הכיעור ומן הדומה לכיעור (שם  חול' ב כד). (כתוב) ותלכנה אחרי האיש שכעור לאיש להיות מהלך אחר האשה (מד"ר בראש' ס)שכיעור ורע יש לעבד כשהוא חוזר לרבו הראשון (שס אסת' א). — ומ"ר כִּעוּרִים, בכנ' כִּעוּרָי, ואמר הפיטן: ואשב משומם בפתח שערי, ואשא עוני קלוני וציעורָי, ואמרטה משער ראשי בזכרי כיעורי, בשתי ונכלמתי כי נשאתי חרפת נעורי (מחז' תימנ' ליוה"כ, אחזתי בסאתי). — ומשל: הכעור שומר הנשים (משלי חכמים, דרך טובים). אין שומר לנשים כי אם כעור פנים (עמנ', מחבר' א). — ועי' יֹפי.

חיפוש במילון: