°, כוסף, ש"ז, —  שהמ"פ של פעולת מי שכֹסֵף, כמו תשוקה, ואמר הפיטן:  מועד ראית חגיגת אסף, נתמך בחלשי לחוגגי בכוסף, סכה ופור נזל להעדף לי בתסף (ר"א קליר, ב' סכות, ארחץ בנקיון).  חפשו עם מפרך בכוסף, חשוקי חמד זהב וכסף (שמעון בר"י, ז' פסח, שבטי יה). —  ובמליצה הפשוטה:  ואפשר שתהיה המחשבה במצוה והכוסף לעשותה מיראת אלהים (הקד' חו"ה).  ומי שמוצא במדותיו ובטבעו כוסף אל מלאכה מהמלאכות ויהיה בגופו ראוי לה ויוכל לסבול את טורחה יחזור אליה וישים אותה סיבה להבאת מזונו (שם, הבטחון ג).  מהרו אל עבודת האלהים לשמו לגדל ולרומם בכוסף ובלבב שלם בעבור ידיעתם אותו והכרתם את ענינו (שם, עבוד' ה' ד).  אמרה הנפש כוספי חזק וצערי גדול לפרוע מה שתשיג ידי ממה שיש לאלהי עלי וכו' לא פסק חפצי מהיותי רפה וכוספי כוזב מעת העירו אותי דברי הימים הקדמונים שחלפו (שם ה).  אם יהיה כוספך לו אחר ידיעה ברורה בעוצם מה שאת חייבת לאלהים מן הגמול וכו' כוספך אמת וחפצך נחוץ ואם לא הוא שקר (שם).  ויכסוף לידיעת אלה הדברים כפי אמתתם כוסף טבעי אלא שהוא ירצה להניח הכוסף הזה ולהגיע לידיעת כל זה בדבור אחד (ר"י א"ת, מו"נ א לד).  והוא הדין בעצמו שלא יכסוף תכלית הכוסף אבל לא יערה הכוסף להם לגמרי (ידע' הפניני, פי' תהל' לג).  מי שהוא זקן והתאוה והכוסף למותרות בטבעו (שם).  הכוסף הטבעי הוא סבה אל שישיג האדם מה שישיג באופן מה (רלב"ג קהל' ז).  שכל מבקש איזה דבר כפי ערך הדבר ההוא המבוקש ומדרגתו יהיה הכוסף אליו והשמחה בהשגתו וכשיהיה הדבר הנכסף או המבוקש בעל תכלית יכלה הכוסף כשישיגנו (העקרים ב טו).  וכאשר יכבוש מבקש המעלה מדותיו הבהמיות וימשל עליהם אפילו מעט ימשך לו כוסף בזה ואותו הכוסף יביאהו אל תוספת הכיבוש ותוספת הכבוש תוסיף בכוסף (אמונה רמה ו ב).  והנה על הפך זה יעיד הכוסף הטבעי אשר בנו לדעת את המושכלות האלהיות (ספורנו, אור עמים מד.).  וזה הכוסף נקרא אצל רז"ל יצר טוב (שם מ.).  ואעפ"י שראיתי את כספו גדולה מהשגתי אמרתי בלבי אין מסרבין לגדול וכו' שמתי מגמת פני למלאות כספו (הקד' ריב"ח להמסורה).  על הר גבוה מהכוסף עלה עליתי (הקד' ר"י דון יחייא לפי' שה"ש).