1, ש"נ, מ"ר כְּסָתוֹת, בכנ' כִּסְתּוֹתֵיכֶנָה, — כעין כיס ממֻלא נוצות או מוך רך ישימה האדם תחת ראשו לשכיבה2 ולתשמיש אחר, Kissen ; coussin; cushion:  הוי למתפרות כְּסָתוֹת על כל אצילי ידי וכו' הנני אל כִּסְּתוֹתֵיכֶנָה אשר אתנה מצדדות שם את הנפשות (יחזק' יג יח-כ). — ובתו"מ: ב"ש אומרים מקנח ידיו במפה ומניחה על השלחן וב"ה אומרים (מניחה) על הכסת (ברכ' ח א).  ממלא את הקיתון ונותן תחת הכר או תחת הכסת (שבת ד ב).  ובית גדול היה מוקף רובדים של אבן וזקני בית אב ישנים שם ומפתחות העזרה בידם ופרחי כהונה איש כסתו בארץ (תמיד א א).  הכר והכסת של עור (מקוא' ז ו).  כסת עגולה והכדור והאמום (שם י ב).  עור הכר עור הכסת מדרס (כלים כו ה).  כסת שעשאה מטפחת ומטפחת שעשאה כסת (שם כח ה).  וכי לא היה לו למשה כר אחד או כסת אחת וכו' שיניח תחתיו (מכי' בשלח, עמלק א).  מפני שהוא נותנה (את המטפחת) על הכסת וישן עליה (ירוש' כלא' ט נב.).  אין נותנין את המוכין לא לתוך הכר ולא לתוך הכסת ביו"ט (שבת מח.).  שהיתה ציצתו נגררת על גבי כרים3 וכסתות (גיט' נו.).  שהיתה כסתו מוטלת בין גדולי רומי (שם). — ומ"ר: הכרים והכסתות אין בהם משום כלאים (כלא' ט ב).  הכרים והכסתות והשקין והמרצופין שנפחתו (כלים כ א).  בשעה שהיה (דוד) יושב בישיבה לא היה יושב על גבי כרים וכסתות אלא ע"ג קרקע (מו"ק טז:). — בין כר לכסת: לא יניח אדם תפיליו תחת מרגלותיו מפני שנוהג בהם דרך בזיון אבל מניחן תחת מראשותיו וכו' בין כר לכסת (ברכ' כד.). — כֶּסֶת הַסַּבָּל, שהוא נותן תחת המשא: כסת הסבלין טמאה מדרס (כלים כח ט). — ואמר המליץ: מרעש לכל כסת כי תפול על השכם (קטע כ"י גני' מספר הגלוי לרסע"ג).  ולא תקום (התורה) לך מתוך עדנים ולא בישון עלי כֶסֶת וכרים (בתי הנפ' והנחש' א, כ"י פריז).  וישימוני חזן הכנסת, ויתנו לי הכר והכסת (ספ' המוס' לר"ז בן סעד' כג).  ויכעוס עליו ויוציאהו למרפסת, בחשך בלא כר ובלא כסת (שם מג).  לפנו כל חכם לב עשיתי עצמי כאסקופה הנדרסת, שנאתי הליכות עולם דומה לאכסדרה ומרפסת, לא נתכונתי להתגדר ולשבת על כסא מרומי כר וכסת, ולשמוע דברי חכמים עשיתי אזני כאפרכסת (הקד' ספר הירח במנח' קנא' לאבא מארי). — ובהשאלה, בשר רך  בגוף בע"ח, כמו העגבות וכדומה: עשה לו (הקב"ה להאדם) כסתות לתחתיתו שלא יהא מצטער בשעת ישיבתו (מד"ר קהל', כי מקרה, ושם בראש' יז).