*, ש"נ, מ"ר כְּרִיכוֹת, — א) שבלים אגודות יחד בין במחֻבר לקרקע בין שנקצרו, Klein. Getreidebund; petite gerbe; small sheaf: אם אמרת בעומר אחד שהוא כגדיש תאמר בשני עמרים שהן ככריכות (פאה ו ו).  כיצד היו עושים (בקצירת העמר) שלוחי בית דין יוצאים מערב יום טוב ועושים אותו כריכות במחובר לקרקע כדי שיהא נוח לקצור (מנח' י ג).  לא יעשה אותן (את השבלים) כריכות אבל מניחים  צבתים (שם ט).  (מצא) כריכות ברשות היחיד (ב"מ ב ב).  אגד את הכריכה בין לפנים מכשיעור בין יותר מכשיעור (תוספתא עוקצ' א ב).  (מצא) כריכות ברה"ר הרי אלו שלו ברה"י נוטל ומכריז והאלומות בין ברה"ר ובין ברה"י נוטל ומכריז (ב"מ כב:). —  ובכלל אגֻדה כרוכה היטב: מצאן (את התפלין) צבתים או כריכות1 מחשיך עליהן ומביאן (ערוב' י א).  שהפקידו לו (ממון) בב' כריכות (ב"מ לז.). — ב) שה"פ מהפעל כָּרַךְ: מה ראו חכמים להקיש כריכת  נחש למלכות (תנחומא וירא ד). — ג) כְּרִיכָה של ספרים, מגלות אגודות יחד: וכתבי הקודש אע"פ ששניהם רוצים לא יחלוקו אמר שמואל לא שנו אלא בכרך אחד אבל בשתי כריכות חולקין (ב"ב יג:). — ונהגו לקרא כך מלאכת חבור דפי הספר יחד, Buchbinden; réliure; book binding — וקבוץ כל הדברים שמתקינים לכריכת הספר, הלוחות והגב וכו'.