* 1, ש"ז, מ"ר כְּרֵישִׁים, — מין ירק נאכל, קצת דומה לבצל, (Lauch; poireau; leek (Allium Porum: עולשין ועולשי שדה כרישין וכרישי שדה כלא' א ב.  עלה הלוף השוטה ועלה הדנדנה העולשין והכרישין והרגילה ונץ החלב שבי' ז א.  את שדרכו לאגוד בבית אוגדין אותו בשוק כגון הכרישין ונץ החלב שם ח ג.  מרחיקין את המשרה מן הירק ואת הכרישין מן הבצלים ואת החרדל מן הדבורים ב"ב ב י.  ושאר כל ירקות השדה וכו' חוץ מכרישי שדה והרגילה ונץ החלב עוקצ' ג ב.  (הנודר) מן הכרישין מקום שקוראין לקפליטות כרישין אסור מן הקפליטות תוספתא נדר' ג ו.  טחול יפה לשינים וקשה לבני מעים כרישין קשין לשינים ויפין לבני מעים ברכ' מד:.  שום ירק כרישין חצי ירק ערוב' נו..