*, ש"נ, מ"ר כְּרִיעוֹת, — שה"פ מן כָּרַע:  לא היתה (ההשתחואה במקדש) שחייה אלא כריעה ופשיטה בלבד (תוספתא שקל' ב יז).  לך כריעה לך כפיפה לך השתחויה לך בריכה (ירוש' ברכ' א ג ד).  אי זו כריעה ואי זו בריכה  ר"ח רבא הראה בריכה לפני רבי ונפסח ונתרפא ר' לוי בר סיסי הראה כריעה לפני  רבי ונפסח ולא נתרפא (שם שם ג).  קידה על אפים וכו' כריעה על ברכים וכו' השתחואה זו פשוט ידים ורגלים (בבלי שם לד:).  כשהיה (ר"ע) מתפלל עם הצבור היה מקצר ועולה מפני טורח הצבור וכשהיה מתפלל בינו לבין עצמו אדם מניחו בזוית זו ומוצאו בזוית אחרת וכל כך למה מפני כריעות והשתחויות (שם לא.).  — ואמר הפיטן:  מתודה אני לפניך וכו' בקידה בבריכה בכריעה בהשתחויה (ר"נ הבבלי, וידוי ליוה"כ).  גועים בתפלה ומתפרקים בכריעה, דופקים שעריך ואומרים ה' שמעה (סליח' מנח' יוה"כ, אמונים). — ומצוי בסהמ"א.