*, כְּרִיָיה, ש"נ, —  שה"פ מן ב.כָּרָה:  נפל לפניו מקול הכריה חייב לאחריו מקול הכריה פטור (ב"ק ה ו).  שעל עסקי פתיחה ועל עסקי כרייה באה לו (גמ' שם מט:).  אם על פתיחה חייב על כרייה לא כל שכן (ב"ק ה ו).  — וכמו נקרה:  נקרת הצור כריית הצור (רש"י שמות לג כב).  — ובהשאלה, *כְּרִיַּת האזן: כי לא תועיל פתיחת העין כאשר יהיה הלב עור ולא יעוז כריית האזן ולא יועיל גודל הגוף וארכו כאשר יהיה הלב רק משכל (רשב"ג, מבח' הפנינ', דרך ישרה).