ב. כְּרֵתִי

° ת"ז, לנק' כְּרֵתִיִּית, — של כָּרֵת: המיתה הטבעית הבאה באחרית החלד שהצדיקים זכו אליה כי לא תבואם מיתה מקרית ולא כרתיית (ר"י אברבנאל, חיי שרה). שהיה דעתם שעתיד היה אוריה לנפול במלחמה או למות מיתה טבעית או כרתיית ותנשא בת שבע לדוד להוליד ממנה משיח אלהי יעקב (הוא, ש"ב יב). שהמתות הם שלשה אם כרתית או טבעית או מקרית כי השם יגפנו ירמוז על המיתה הכרתית והיא מיתת העונש על החטא (מרפא לנפש כח:)

חיפוש במילון: