לְאוֹם, ש"ז, בכנ' לְאוּמִּי, מ"ר לְאוּמִּים, לְאֻמִּים, — שֵׁם נרדף עם גּוֹי, עַם, אֻמָּה, Volk; peuple; people: שני גיים בבטנך ושני לְאֻמִּים ממעיך יפרדו וּלְאֹם מִלְאֹם יאמץ (בראש' כה כג). יעבדוך עמים וישתחו לך לְאֻמִּים (שם כז כט). הוי המון עמים רבים כהמות ימים יהמיון ושאון לְאֻמִּים כשאון מים כבירים ישאון (ישע' יז יב). קרבו גוים לשמע וּלְאֻמִּים הקשיבו (שם לד א). חמות בבל הרחבה ערער תתערער ושעריה הגבהים באש יצתו ויגעו עמים בדי ריק וּלְאֻמִּים בדי אש ויעפו (ירמ' נא נח). הקשיבו אלי עמי וּלְאוּמִּי אלי האזינו (ישע' נא ד). החרישו אלי איים וּלְאֻמִּים יחליפו כח (שם מא א). ואתן אדם תחתיך וּלְאֻמִּים תחת נפשך (שם מג ד). כל הגוים נקבצו יחדו ויאספו לְאֻמִּים (שם ט). כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לְאֻמִּים  ועליך יזרח יי' (שם ס ב). למה רגשו גוים וּלְאֻמִּים יהגו ריק (תהל' ב א). ועדת לְאֻמִּים תסובבך (שם ז ח). והוא ישפט תבל בצדק ידין לְאֻמִּים במישרים (שם ט ט). תשימנו משל בגוים מנוד ראש בַּלְּאֻמִּים (שם מד יה). ידבר עמים תחתינו וּלְאֻמִּים תחת רגלינו (שם מז ד). אודך בעמים אדני אזמרך בַּלְּאֻמִּים (שם נז י). משביח שאון ימים שאון גליהם והמון לְאֻמִּים (שם סה ח). יודוך עמים אלהים יודוך עמים כלם ישמחו וירננו לְאֻמִּים כי תשפט עמים מישר וּלְאֻמִּים בארץ תנחם (שם סז ד-ה). לעשות נקמה בגוים תוכחות בַּלְּאֻמִּים (שם קמט ז). מנע בר יקבהו לְאוֹם וברכה לראש משביר (משלי יא כו). ברב עם הדרת מלך ובאפס לְאוֹם מחתת רזון (שם יד כח). — ואמר המשורר: לְאֹם במדבר נחיתו, בצל חסדך כסיתו, סכותה בענן, ומליל וקרתו, ומשמש וחמתו, בצל שדי יתלונן (ר"י הלוי, יום נחית).