1, — קל לא נמצא במקרא.

— נִפע', עתי', יִלָּבֵט, — א) נלבט פלוני, שכב ונתגלגל, Sich legen u. wälzen; se rouler; to wallow:  לא אפקוד על בנותיכם כי תזנינה ועל כלותיכם כי תנאפנה כי הם עם הזנות יפרדו ועם הקדשות יזבחו ועם לא יבין יִלָּבֵט2 אם זנה ישראל אתה אל יאשם יהודה (הוש' ד יד-יה).  חכם לב יקח מצות ואויל שפתים יִלָּבֵט (משלי י ז).  ב) °נִתְחַיֵּב:  לפני התגלע הריב נטוש ענינו יורה עליו ופתרונו לפני הלבט3 והתחייב הריב נטוש (מנחם, ערך גלע). —  ג) °נכשל ונפל:  ולקט הקציר, ופרט הבציר, עזוב לבלי תציר, לדלים נארים, ואלימו הבט, בהענק ובהעבט, ותן פן תִּלָּבֵט, נדבות ונדרים (אזהר' רשב"ג, שמור לבי).  מי שילחץ יכשל ומי שימהר ילבט וכל המרבה לחשוב ימלט מוסר' הפלסופ' א י).  מרבה דברים ילבט וכל מחריש ימלט (ר"י חריזי, תחכמ' מד).  לכל אוהב חכמות, להבין בנעלמות, לבלתי ילבט, ההרה ימלט (מנח' קנא' לאבא מארי פב).  ואין אחרי בלות האיש עדנה, וסוגרו דלתים בשוק בשפל קול הטחנה, והזקנים בצרות הזמן ילבטו, ובטלו הטוחנות כי מעטו (עמנו', מחבר' ד).  ואנשי מלחמתו גם המה ששו לקראת המלחמה כי נלבטו בטורח הדרך הקשה אשר לא ראו קץ לו בלתי אם במלחמת תנופה (מא"ג, הצרפתי' ברוסיה). —  והלב נלבט:  כשל בעוני כחי ולבי סחרחר וילבט, כי יסר יסרני יה ואותי יום יום כקצח חובט (איל' השחר, יום ה, מאנה הנחם). —  ד) °נשחת ונתקלקל:  שמעי בת!  עמך בית אביך תשכחי, שכחי כי שבת משבטך השבט, אל תבכי למו אל נא תתיפחי, פן תכהּ עינך פן יפיך ילבט (יל"ג, אדו"מ י).

—  קל, *לָבַט, פ"י, —  לָבַט את פלוני, הוגיע אותו והטריחו הנה והנה, bemühen, herumtreiben; incomoder; to incomode:  חביבה ראייתו (את הארץ) של אברהם אבינו יותר מראייתו של משה שבאברהם לא לבטוהו ומשה לבטוהו באברהם מה הוא אומר שא נא עיניך וראה וכו' ובמשה מה הוא אומר עלה ראש הפסגה ושא עיניך ימה וצפונה ותימנה ומזרחה וראה בעיניך (מכי' בשלח, עמלק). —  ובמשמ' °עִנָּה אותו, plagen; tourmenter, to vex; annoy:  בלע מעליטי, שרו מלעיטי, בזר שומטי, וחובטי ולובטי (רשב"ג, שזופי פליטי).  דרך תועים יישר יער וכרמל, לבוטים ירפא ומתיר חבוש ועמל (שבת בראש', אחשבה לדעת).

—  הִתפ', *הִתְלַבֵּט, —  הִתְלַבֵּט בדרך, יגע ע"י הליכה הנה והנה, sich abmühen; se fatiguer en route; be trubled:  לבני אדם שאמרו למלך הנראה שתגיע עמנו אצל מושל עכו הגיע לעכו הלך לו (המושל) לצור הגיע (המלך) לצור הלך לו לצידון הגיע לצדון הלך לו לאנטיוכיה התחילו בני אדם מתרעמים על המלך שנתלבטו על דרך זו המלך צריך להתרעם עליהם שבשבילם נתלבט על דרך זו (ספרי במד' פד). —  ובסהמ"א:  וכל כך היתה השכינה מתלבטת בשבילכם למהר ביאתכם לארץ (רש"י, דבר' א ב).  כל הדרך הזה נתלבט (סנחריב) כדי לעמוד בעוד היום בנוב לפי שאמרו לו איצטגניניו אם תלחם בה היום תכבשנה (הוא, ישע' י לב).  אדם הטורח מחזיר ולהוט לעשות דבר נופל בו לשון מתנקש כלומר מוטרף ומתלבט (הוא, תהל' קט יא).

—  פִע', °לִבֵּט, —  עִנָּה מאד:  שבט מלבט מחבט גדע ושבור, תעיר קנאה תריע תצריח כגבור (סליח' יום ז', אפס הוד).  ענני אל כדל שואל בבואי לדפוק ביתך ולבט מחריבי (מחז' רומ' ליוה"כ, אלהי אל תדינני).  לישע חוכים (ישראל) והנה צוחה, לבטום קמים וכרו שוחה (סליח' ה' עי"ת, אזון תחן).

—  פֻע', °לֻבַּט, —   עֻנָּה:  אותות קנות לובטה מחולי, עת כי שכחתי מחוללי (ר"א קליר, קינ', איכה אלי).  כהפקד לשלישו בהט נחם, לוּבט להלחם בלוחמי לחם (הוא, שבת זכור, אזכיר סלה).  ליל שמורים לובטה יראתם ולֻקה, בוקה ומבוקה ומבולקה (ר"מ נהוראי, ליל שמורים).  קדוש ישראל הביטה, קלון רעיתך המלובטה, ירדה מכבודה ונתמוטטה, רפה שבריה כי מטה (סליח' ב עשי"ת, אדון בינה). —  ולֻבַּט בדרך:  אמרו אוי לנו כמה לובטנו4 בדרך הזה שלשה ימים שלא נחנו מענוי הדרך (רשי"י, במד' יא א).